"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו"
הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל היה מעורר על סגולת ימי החנוכה, לעליה בתורה שכן סודות התורה נמסרו למשה רבינו בחנוכה (כידוע בשם החת"ס), והביא מה שכתוב בספרים, שאת עיקר חידושיו הגדולים שהחתם סופר חידש, היו בחנוכה.
רבינו היה מביא בשיחתו, במסיבת חנוכה, את דברי ה'פרי מגדים' שהיוונים לא רצו לבטל סתם את ישראל מתלמודם, אלא הם רצו שלא יעסקו בחכמת התורה. וז"ל הפמ"ג: (א"א תר"ע בפתיחה) "כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך, זה מחמת קנאה, כי אין חכמה כחכמת התורה, וזדים ביד עוסקי תורתך, על דרך הלשון 'אקב"ו לעסוק בדברי תורה' שנצטווינו לעיין ולפלפל בה, א"כ מסר הקב"ה אותם ביד 'עוסקי תורתך וששים בפלפולה' כמאמר החכם כי מי שלא טעם טעם שמחת התרת הספיקות לא טעם טעם שמחה מעולם".
היוונים רצו להשכיח את דקות ההבנה הצרופה בתורה, שכן אם לא לומדים בעמקות חסר את עיקר השלמות של הלימוד.
לכן דווקא בחנוכה יש ללמוד בעיון והעמקה.
מרגלא בפומיא לומר לצעירים: "דעו לכם, שכל אחד ואחד יכול להיות תלמיד חכם, להיעשות ראש ישיבה ולחבר ספרים של חידושי תורה". לפעמים, כשהיה מדבר עם נערים וילדים, היה מדבר איתם בשפה פשוטה ומובנת להם: "כל אחד מכם יכול לכתוב 'טבעת החושן', האם חושבים אתם שביום אחד כתבתי ספרי חידושי תורה? התחלתי קצת ועוד קצת. תדעו לכם שהטבע של רוחניות זה הנס, כמו שרואים בחנוכה שלא היה להם שמן רק ליום אחד ולבסוף דלקו ממנו שמונה ימים. אם אדם ימדוד את עצמו לפי כוחותיו, יכול ללמוד קצת ולא יצא ממנו כלום, אך ברוחניות – הנס הוא הטבע. לכן החמירו חז"ל כל כך בפרסום נס החנוכה משום פרסומי ניסא, כי מה שצריך הוא להבין שהטבע של רוחניות הוא הנס".
רבינו נהג להדליק את החנוכיה בחלון ביתו אף שהוא למעלה מכ' אמה, וביאר זאת בכך שהבתים שכנגד ביתו, מצד השני של הכביש, מהם יש פחות מכ' אמה עד ביתו, ועוד טעמים.
רבינו סבור היה שאברכים הלומדים בכולל, יכולים ללמוד סדר שני כרגיל בלי הפסקה ובלי קיצור בזמן הלימוד, וידליקו לאחר שיחזרו לביתם בגמר הסדר, או שהאשה תדליק בבית בזמן, והסביר שבזמננו, אנשים עוברים ושבים ברחובות העיר עד מאוחר בלילה. תחילת זמן ההדלקה אינה אלא הידור מצוה, ואין ההידור כדאי בשביל לדחות ביטול תורה של רבים. (ראה הערה למטה).
כמו כן, נקט רבינו שבחלון ידליק היכן שיש יותר פרסומי ניסא. ואין דין להניח שם דוקא בימין.
*ועי' במאירי שכתב: מה שאמרנו שלא יצא אחר זמן זה (חצי שעה ראשונה) ידי הדלקה בזמנה, יראה לגדולי הדור שלפנינו, שלא נאמר אלא לאותם הזמנים שהיו מדליקים מבחוץ וצריך היכר לעוברי דרכים, אבל בזמן הזה, הואיל ואין אנו צריכים אלא להיכר בני הבית, ידליק מתי שירצה. וגדולי הצרפתים התירו אפילו עד שיעלה עמוד השחר, וכן נוהגים שם בני ישיבה להדליק אחר שעומדים מבית המדרש.
(מתוך 'מגדלתו ומרוממתו')