לפני כמה שבועות קיבלתי טלפון מהרה"ח ר' חיים מאיר שטערן שליט"א, (הכותב של הדברי תורה של מרן האדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק), והתבקשתי על ידו לזכות את הרבים ולשאת דברים בענייני השעה לכבוד אלפי השומעים בקו מערכת וויז'ניץ, לאור המצב הקשה ששורר בכלל ישראל עקב הקורונה.
לפני הרבה שנים שמעתי אימרא נפלאה מפ"ק של הרבי שליט"א – היה זה בשנות המ', או תשמ"ו או תשמ"ז, בעת שהרבי שהה בלייקווד, והמתנתי לשעת הכושר להיכנס אליו באכסנייתו, ובעת היכנסי אמר לי הרבי, "חשבתי רעיון נפלא", וכך אמר הרבי שליט"א:
איתא בחז"ל (מס' ברכות דף ה' ע"א): אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ולכאורה איך שייך מציאות כזו שפשפש במעשיו ולא מצא עוון, הלא אין עבירה כביטול תורה, ואיך שייך שבעת שמפשפש הוא לא מוצא עוון, ורק אח"כ הוא תולה בביטול תורה.
ואמר הרבי שכך עלה בדעתו: הלא בעצם, "יסורים" – הרי הם דבר טוב להאדם, וכמו שבאמת אחז"ל (שם) שיסורים ממרקין את עוונותיו של האדם, וכמו שמבואר בספר "אור החיים" הקדוש (דברים ד', כ"ט ד"ה ובקשתם), שעל ידי היסורים נמתקים עוונותיו של האדם, וזה תועלת גדולה לאדם בעולם העליון שעוונותיו מתכפרים בעולם הזה.
ברם לפעמים יש מצב, שהיסורים הם כל כך גדולים וקשים ר"ל, עד שזה מפריע לו כבר בעבודת ה'! – הוא אינו יכול ללמוד ואינו יכול להתפלל.
זהו מה שאמרו לנו חז"ל "אם רואה אדם שיסורין באין עליו" – שהיסורים הם רבים וקשים ואינם מסתלקים הימנו – "יתלה בביטול תורה" – "יתלה" – יתלה סיבת הדבר שהוא מבקש מהקב"ה שיפסקו היסורים ממנו, ב"ביטול תורה", ויאמר – רבונו של עולם – היסורים האלו גורמים לי "ביטול תורה" – אינני יכול ללמוד! – אינני יכול להתפלל! – היסורים מפריעים לי מעבודת ה'! – ואמנם יודעני שהיסורים המה טובים מאוד, וצריכים ליתן להקב"ה שבח והודאה על כך, אמנם כשהיסורים גורמים שאין יכולים לכוין כראוי בעת קריאת שמע, אזי צריכים לבקש אז ולהתחנן ולומר – "רבונו של עולם – עד כאן!"…
******************************
מסופר שחסיד אחד מחסידי הרה"ק מסקווירא זי"ע, היה גר במקום רחוק מרבו, ובאותה סביבה גרו הרבה גויים, והאיש הזה היה מתאונן תמיד בפני רבו שהוא אינו יכול לסבול את הסביבה וקשה לו מאד לגור ביחד עם הגויים, ושהדבר זר ומרוחק להנהגתו, ושהוא מפחד על ילדיו איך יוכלו לגדול לתלמידי חכמים יראים ושלימים כשהם עדים לזולותם של הגויים הגרים במרחק קרוב לביתו, ושלח לשאול את הרבי שוב ושוב האם לא כדאי לו לעבור ולהתגורר בסביבה יהודית יותר, וכל העת היה הרבי משיבו בקצרה "יהיה טוב!"…
כעבור תקופה פסקו לפתע ה"שאלות" של אותו חסיד, ושוב לא נשמע ממנו דבר מה בענין הנ"ל. יום אחד שאל הרבי את הגבאי "מה קורה עם חסיד פלוני, שכן כבר זמן רב לא נשמע ממנו כלום בענין מקום מגוריו וחששותיו מהגויים"… וביקש הרבי מהגבאי שיתקשר להחסיד הנ"ל וישאלהו על כך.
הגבאי התקשר אליו תיכף ומיד, ושאל בשם הרבי "מה קורה?", והחסיד השיב שברבות הימים הוא התרגל למצבו ולמקום מגוריו בין הגויים, וכבר לא מפריע לו הדבר, כי הוא רואה שזה לא כל כך גרוע כמו שהוא חשב – ס'נישט אזוי געפערלעך – הכל בסדר…
כששמע הרבי את תשובת החסיד, הורה להגבאי שיתקשר שוב להחסיד ויצווה אותו לאלתר לעזוב את מקום מגוריו ולעבור למקום סביבה יהודית! היהודי קיבל את הטלפון, והשתאה מאוד לנוכח העובדא, שהלא זה זמן רב שהוא היה משתוקק לעבור לסביבה יהודית, ולא הורה לו הרבי לעבור, ועתה כאשר הוא התרגל למצבו והוא כבר אינו מרגיש צורך לעבור, אז דווקא כעת מורה לו הרבי לעבור?! והדבר הציק לו במאוד, והחליט לנסוע אל הרבי ולשטוח בפניו את תמיהתו.
ממחשבה למעשה אמר ועשה – הוא נסע אל הרבי ושאל את הרבי: מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר – בתחילה לא נענה הרבי להפצרותיי לעבור לסביבה יהודית – ואך עתה כשאני כבר מורגל למצבי אז הרבי מורה לי לעבור?
כשהרבי שמע את שאלתו, הרצינו פניו ואמר לו בנועם שיחו ובמתק דבריו: היא הנותנת, כל זמן שראיתי שמקום מגורך אינו נוח לך, והימצאות הגויים בסביבתך אינם נותנים לך מנוח, והם טורדים את מחשבותיך תמידין כסדרן "מה יהא עם חינוך ילדיך", אזי לדידי לא ראיתי שום צורך להורות לך לעבור דירה, כי ידעתי נאמנה שכל עוד אשר אינך יכול לסבול את הגויים, סימן מובהק של טהרה היא, ולא היה צורך בהול שתעבור משם, כי כאשר יש התנגדות מצדך ואינך רוצה להתרגל למצב רוחני ירוד, אין הגויים יכולים לקלקל אותך בהתנהגותם, בבחינת מה שאמרו חז"ל (מס' פסחים דף י"א ע"א) "הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיניה?", שכן כשמתעבים דבר מסויים אין רוצים בקירבת הדבר – לא כן עתה כאשר אתה מזמר זמירות אחרות, ואתה אומר שהדבר אינו כל כך רע מבחינתך, ואתה מתרגל למצב מגורי הגויים בסביבתך, ושוב אין החשש לחינוך ילדיך טורדים את שלוותך, הרי זה סימן שאתה כבר סובל את הגויים, ואתה מתחיל להיות מושפע מהם – לכן אינני מסכים שתישאר שם בשום אופן! – ואסור לך להחריש, ואפילו לרגע, ועל כן הוריתיך שתעבור לאלתר לסביבה יהודית בה תוכל לחנך את ילדיך בדרך התורה והיראה!…
******************************
הנה, כשהתחיל המצב הקשה הזה בה אנו נמצאים כעת, כשהודיעו שלנוכח המצב מוכרחים לסגור את הבתי כנסיות ובתי המדרשות על מסגר ובריח, אמר לי אחד שהוא לא מסוגל לסבול את הדבר ואינו יודע איך יכול להמשיך את שגרת חייו בשעה שהבתי כנסיות ומדרשות סגורים ונעולים על מסגר ובריח, כי איך שייך מציאות כזאת שיתפללו בבית? ובפרט בשבתות וימים טובים, וכי לא יתפללו בבית המדרש? מה יהיה עם הקדושה וברכו?, עם האמן יהא שמיה רבא?, מה יהא עם הישתבח ברוב עם הדרת מלך בשפה ברורה ונעימה?, הולכים להתפלל ביחידות?? וכי איך אוכל לסבול כזאת שאת תפילת ההלל של יו"ט פסח אזמר ואומר ביחידות? איך שייך לומר "תפילת טל" ביחידות בין ארבעה כותלי הבית? אינני יודע אם אני מסוגל דאס דורך צו לעבן!…
לאחורנה נזדמן לי לדבר עם האדם הזה, ושאלתי אותו מה קורה עמו, איך הוא מסתדר עם המצב הזה, והשיב לי האדם בשמחה וקורת רוח "ב"ה אשר התרגלתי למצב הזה, זה לא כ"כ גרוע כמו שחשבתי, אני מתפלל כשאני קם בבית עם ילדיי, ואיני צריך לצאת לחוץ להתפלל, ואף שלאחרונה מארגנים לא רחוק מהבית שלי מנין ברחוב, אינני רואה לנכון לצאת לשם, טוב לי להתפלל בביתי פנימה עם ילדיי בנעימות בלא לצאת לחוץ".
בשמעי את דבריו, נשאתי את ידיי ושפכתי שיח להקב"ה ואמרתי: הייליגער טאטע, הרבי שליט"א אמר שיסורים הוא דבר טוב להאדם, אבל אם "אין" יכולים ללמוד ולהתפלל, איזה תועלת יש בהיסורים האלו, קח ממני את היסורים האלה, אינני צריך אותם כלל, גענוג געווען!
אבל לאור המצב אני אומר להיפך, שאם הגענו למצב כזה ש"כן" אפשר להתפלל כך, כשהוא מתפלל ביחידות זה לא טורד את מנוחתו ושלוותו, הוא כבר רגיל לכך, ובכלל אינו צריך לדברי חיזוק אודות המצב שהגענו שצריכים להתפלל בבית, הוא אינו צריך את האזהרות חוזרות ונשנות במערכת וויז'ניץ שהרבי ציוה להקפיד על כל כללי הזהירות של משרד הבריאות כשמתפללים בין אנשים, הוא אינו צריך מנין, טוב לו כמו שהוא – אם המצב הוא כך – אזי אנו צועקים מתחננים ומבקשים מהקב"ה "הייליגער טאטע, גענוג געווען! תקח תיכף ומיד את היסורים מאתנו", המוציא אתכם מתחת "סבלות" מצרים, אם יכולים לדאבונינו לסבול את הגלות בתוך גלות, אזי ה' יעזור, שבאותה מהירות שהחולי הזה הגיעה, באותה מהירות – ועוד יותר מכך ניפטר מהחולי הזה והיסורים האלו, ובני ישראל ישובו במהרה להתפלל בבתי כנסיות ומדרשות כמנהגם מימים ימימה מתוך בריאות הגוף והנפש.
(מתוך 'נועם שיח' בהוצאת מכון אפריון לשלמה)