"חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה" (דברים ל"א, ז')
ענוותנותו העצומה של אבי מרן בעל שבט הלוי זצוק"ל, הפליאה את הכל, כאשר היה משפיל את עצמו כאזוב לפני כל אחד ואחד מישראל בפשטות גדולה.
מעשה שהיה לפני שנים רבות, כששהה למנוחה אצל הר"ר משה דוד פישר באחת מערי שוויץ, והתאכסן בחדר אחד בביתו, כאשר בחדרים הסמוכים שהו בני הבית. יום אחד ישב אאמו"ר בחדרו, עסוק בענייניו, ובאותה שעה שיחקו ילדי בעל הבית בינם לבין עצמם במשחק 'בית הכנסת'. הם העמידו 'בימה', הניחו עליה ס"ת קטן ואחד הילדים שימש כבעל קורא וגבאי. תוך כדי משחקם, הכריז הגבאי הקטן בתמימות ילדותית: "יעמוד הרב ואזנר"…
אאמו"ר ישב בחדר הסמוך ושמע את ההכרזה. מיד קם ממקומו ונכנס לחדר בו שיחקו הילדים, ובהארת פנים עמד ואמר להם שיחת מוסר קצרה בענייני מצות כיבוד אב ואם, הצורך לחזור על הלימודים תמיד, וחובת הזהירות בכבוד ההורים והמלמדים, וכל זאת בשפה ברורה ונעימה בדברים המתיישבים על הלבבות הרכים.
לאחר מכן שב למקומו כשלא ניכרת על פניו כל תרעומת.
בזכות הרבים
מעת לעת היו שומעים מפי קדשו, שהיום הסוגיה לוקה בחסרון הבנה, והיה מוסיף: "כשעליתי אל הבימה להרצות הדברים- נתבהרו לי נבכי העניינים בזכות הרבים". מדהים היה לשמוע מילים אלו כאשר במשפט זה ביטל כלאחר יד את כוחו האישי ותלה הכל בזכות הרבים.
פוסק הדור
אאמו"ר נתפרסם בעולם כולו כעמוד ההוראה ופוסק הדור. לא הכל יודעים כי כתיבת תשובותיו לקחה לו המון מזמנו היקר ומכוחותיו. הוא הרגיש עצמו משועבד לציבור. לא אחת, כשהיו שואלים לשלומו היה משיב: "רובץ תחת משא ה'" או: "עבד לעבדי ה'". אף כשהיה עוזב 'שמחות' בשעות הלילה היה מתנצל לפעמים: "אנן אגירי יומא אנן!"
אציין בזה עובדה נפלאה, ממנה ניתן ללמוד עד כמה השקיע והתאמץ בכתיבת תשובותיו להלכה. עד לפני כמה שנים נהג אאמו"ר לא להישען על גבו על הכיסא בעת הלימוד או בשעת התפילה וקבלת קהל.
לפני כארבעים שנה קניתי כורסא מרווחת עבור אמי הרבנית ע"ה, שתוכל לנוח, מכיוון שהייתה אז חלשה. פעם הצעתי לאאמו"ר שישב על הכורסא, אולם אאמו"ר נענה לי באמרו: "אברהם, זה לא בשבילי, אם אני אשב על כסא זה, כבר לא יצא שבט הלוי חלק ו' לאור עולם"!
פעם אמר לי: "הלואי ואוכל לישון אפילו כמה דקות בצהריים". הוא הסביר את דבריו, שבכך סדר הלימוד של אחה"צ יהיה טוב יותר ומוצלח, אולם מרוב העול שהיה עליו בענייני הכלל והפרט, לרבות שיעוריו וכתיבת תשובותיו, לא הצליח להירדם.
זריזותו בעבודת ה'
אאמו"ר היה כל ימיו זריז לכל דבר שבקדושה באופן מופלא מאוד.
אציין בזה, כי לעת זקנותו שאלתי אותו מדוע יתאמץ ללכת עד מחוץ לביהמ"ד לרחוץ את ידי הכהנים, הלא מוטב יהיה שהמשמש יעמיד קערה וספל מלא מים, והכהנים במקומם יתקדשו. אולם אאמו"ר השיב ואמר לי: "אברהם, האם אתה רוצה לעשות אותי ליהודי עצלן?" ובלשונו: "אברהם, וילסט מיך מאכען א פאלע יוד"? אמרתי לו שגם בעל 'ההפלאה'- עשו לו כלי זהב לרחוץ לעמיתו הגר"נ אדלר, והיו מביאים זאת לתוך ביהמ"ד. אולם טענתי לא התקבלה על דעתו כלל, והמשיך להתעקש ולומר לי "עזוב אותי מכל הדברים האלו"- כל עוד מוליכות אותי רגליי, הנני הולך לקיים מצוות ה' בהידור.
(מתוך 'רב רבנן' בעריכת הרב יעקב הייזלר)
יפה מאד