הרב יהודה לב שליט"א
מתוך הספר 'לב המועדים'
"וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים" (בראשית כ"א, ד')
מקור למצוות מילה
יש אומרים שלומדים זאת מהפסוק (בראשית כ"א, ד') "וימול אברהם את יצחק בנו" (קידושין כט, א), בתלמוד ירושלמי (קידושין פרק הלכה ז) למדו מהפסוק "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא י"ב, ד').
טעם מצוות ברית מילה
לפי שרצה הקב"ה לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא שמו, אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים גם בגופם, כשם שהם מובדלים מהגויים בנפשם (חינוך מצוה ב).
טעם אחר: כדי לעשות את האדם למתוקן, כי המילה היא כמו מעשר שמפרישין מן התבואה, כך יפריש מפרי בטנו מעיקר איבריו ומקום הולדתו, ולכן נעשית במקום שעושה פירות (ב"ר פ' מד ביפ"ת שם).
טעם אחר: להחליש כוח המשגל, ולהחליש זה האיבר כפי היכולת עד שימעט במעשה זה, וכמו שאמרה תורה למעט תאוות האכילה, וציותה תורה לכלות הפרי היוצא ראשונה מהנטעים. ולפי שרוב העצים נותנים פרי בתוך ג' שנים, אמרה תורה שיהיו ערלה ג' שנים (רמב"ם מורה נבוכים ח"ג פרשה מט).
טעם אחר: מצוה זו היא עטרה ויופי, שקבלה אברהם אבינו בשמחה, להקריב כל אדם בנו בזה קרבן לה' (מטה משה עניני מילה פרק ראשון בשם מנורת המאור).
טעם אחר: המילה מביאה לנקיות וטהרה, לבל יסתר תחת העור איזו זוהמא (אוצר דינים ומנהגים מילה טעם למצות מילה).
טעם אחר: המילה מועילה בדרך הטבע להולדה ופריה ורביה, והראיה מאברהם אבינו שאחר המילה ילדה לו שרה בן (שם).
טעם אחר: משום בריאות הגוף, דבר מוסכם הוא אצל טובי הרופאים שהמילה מועילה לקיום הגוף, ועל ידי המילה ניצל אדם ממחלות שונות ומכאבים רעים באבר המוליד (שם).
טעם אחר: כתיב (בראשית י"ז, א') "ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים", וביארו המפרשים שלא תשאל למה המילה, וכתב על זה הרמב"ן והוא כטעם (תהילים קיט פ) "יהי לבי תמים בחוקיך למען לא אבוש" (אבן עזרא – רמב"ן בראשית יז א).
הטעם שהברית בבשר
לפי שאם היה האות בבגד כבר יפשיטהו האדם, ואם יהיה האות בבית האדם – יוצא מהבית, לכן ציוותה תורה מילה בגופו של אדם, כדי שלא יימצא האדם מבלי האות הזה, ועל זה אמר הפסוק (בראשית י"ז, י"ג): "והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם" (אברבנאל בראשית יז ט).
הטעם שמלים בגיל קטנות ולא כשגדלים
לפי שאם היו מלים בגדלות, לא היה אדם מניח עצמו למול [מחמת הכאב]. טעם אחר: בקטנות אין הייסורים כל כך גדולים, כי גדול היודע שיעשו חבורה בגופו – פוחד עוד לפני עשיית החבורה, בשונה מקטן שאינו מבין ואינו מפחד (רבינו בחיי פרשת תזריע).
טעם אחר: קטן עורו רך ומתרפא מהר, מה שאין כן באדם גדול (רבינו בחיי שם).
טעם אחר: שבקטנות אין אהבת האב והאם גדולה כל כך לילד, וכשגדל גדלה אהבתם אליו, וחוששים כשיגדל התינוק הוריו לא יתנו לו לעשות מילה מרוב אהבה לכן ציוו למול בקטנות (רמב"ם מורה נבוכים, רבינו בחיי שם).
טעם אחר: מפני שאין ידוע בבירור שיהיה חי עד אשר יגדל, ואולי ייענש קודם זמן המילה ולא יזכו למולו ונתבטל מהמצווה (שנות חיים פרת תזריע).
אבל לפי האמת יש במצווה זו סוד רבה, כ"ש סוד ה' ליראיו.
הטעם שלא נולד האדם מהול
לטעם עשיית הברית כדי להחליש כוח היצר – הוצאת הדם מחלישה את כוח היצר (טעמי המצוה מצודות דוד מצוה פו).
טעם אחר: כדי ליתן מקום לאומות העולם להתגייר, שאם היו המילה והיהדות נקבעות בבטן לא היתה מציאות של גיור (יציב פתגם פרשת חוקת במדבר כ יב בשם המפרשים).
טעם אחר: גדולים מעשי צדיקים ממעשה היוצר, וחפץ הקב"ה שהמצוה תיעשה על ידי האדם לתקן גופו (באר שלמה מערכת א לג).
טעם אחר: כדי לא ליתן יד לפושעים האומרים ב' רשיות הן, אחד ברא מין הישראלי והשני ברא מין העכו"ם, לכן ברא הקב"ה את כולם בצורה שווה (שם ישראל וירא).
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא י"ב, ג')
הטעם שציותה תורה למול דווקא ביום השמיני
"שאלו תלמידיו את ר' שמעון בן יוחאי מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, אמר להם כדי שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצובים" [מצד טומאת נדת האשה] (נדה לא, ב) ואף שביטלו דם טוהר ואין אשה טהורה לבעלה עד שתספור שבעה נקיים, וא"כ ביום השמיני אביו ואמו עצבים, מ"מ אף שהטעם בטל המצווה אינה בטלה ומלים ביום השמיני (נדה לא, ב, עליות אליהו).
טעם אחר: מלים ביום השמיני כדי שיתחזקו כוחות הולד בח' ימים (מדרש רבה דברים ו, רמב"ם מורה נבוכים חלק ג פרק מט).
טעם אחר: כדי שיעבור יום השבת במשך שמונת הימים, דמסגולת השבת לחזק כוחות האדם והטבע (מדרש ויקר"ר פרשת אמור פרשה כז, ט זוהר הקדוש הובא בספר משנת יהושע סימן מא).
טעם אחר: על פי המדרש דמצוות מילה היא כעין קרבן (כדאיתא במדרש ויקרא כ"ז), וכשם שדם הקרבן לכפרה על המזבח כך דם המילה מכפר, וכשם שבהמה לא ראויה לקרבן אלא מיום השמיני והלאה שנאמר (ויקרא כ"ב, כ"ז) "מיום השמיני והלאה ירצה", כך מילה הדומה לקורבן מצוותה ביום השמיני (אלשיך, רבינו בחיי בראשית פרשת לך לך יז, כד הקמח מילה).
טעם אחר: לפי שאז נתעכל דם הנדות הטמא, אשר ממנו ניזון הולד במעי אמו, וא"כ נטהר הולד וראוי להיכנס בברית קודש (ספורנו ויקרא פרק יב ג).
טעם אחר: לפי שהילד במעי אמו יודע כל התורה כולה, ובשעת יציאתו בא מלאך וסוטרו על פיו ושוכח הכל (עיין נדה ל,ב), ובזה יהיה כאבל עד שיעברו ז' ימי אבלו ואח"כ ימול (חיי אברהם).
טעם אחר: לפי שהוא היום הראשון להוויתו, שבו יצא מכלל ריסוק אברים (ספר עקדת יצחק בראשית יז שער יח).
טעם אחר: על פי מדרש רבה (כי תצא א) שכתב "שהקב"ה נתן רחמים על התינוק לחכות לו כדי שיהיה לו כוח לעמוד במילה" וביארו הענין שטבע דם התינוק שרק ביום השמיני מגיע לידי יכולת קרישה המוציאה אותו מכלל סכנה (ואולי זה כוונת הרמב"ם כדי שיתחזק כוחות הולד).