לפי מה נקבע על מאפה אם ברכתו המוציא או מזונות?
מי שאוכל מצה במהלך השנה צריך לברך מזונות או המוציא?
האם מי שקובע סעודה על בלינצ'ס צריך ליטול ידים ולברך המוציא?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קס"ח סעיף ח'
– על איזה מין פת מברכים –
לחם קובע ברכה לעצמו | הגדרת פת הבאה בכיסנין | מה מברכים על לחמניות? | מה היא הברכה על "בלינצ'ס"? | אכל מציות עם אורז ותפו"א האם מצטרפים לשיעור קביעות סעודה?
לחם יש לו ברכה מיוחדת, ושאר ברכות הנהנין חוץ מיין אין מאכל שחז"ל קבעו לו ברכה מיוחדת עליו, אבל על הלחם יש ברכה מיוחדת, שהרי עליו יחיה האדם, ושאר דברים ומיני מאפים שאינם לחם, מברכים עליהם במ"מ בהתחלה, וברכה מעין שלוש בסוף.
מה שקובע את העוגה שתרד ממדרגת לחם ותהיה ברכתה במ"מ, נח' בזה השיטות, י"א שפת הבאה בכיסנין נחשב לעיסה הממולאת במי פירות, אגוזים, דבש וכדו', וי"א שכדי שהדבר יחשב לפת הבאה בכיסנין צריך שהעיסה תהיה נילושה במינים אחרים כגון דבש, סוכר, חלב, עד שהמתיקות של הדברים האלה תהיה מורגשת באכילת אותה עיסה, וי"א שהקובע הוא מה שהפת עשויה בצורה קשה כגון בייגלך, מציות, מצות, ואפילו על מצות י"א שמצות שאוכלים בפסח מברכים עליהם המוציא, כי זה עיקר המאכל, אבל כשאוכלים אותם במשך השנה, מברכים עליהם במ"מ, כיון שהם קשות וכוססים אותם, ומסיים השו"ע, שהלכה כדברי כולם ולא נחלקו, כי השיטה הראשונה שאומרת שהקובע לפת הבאה בכיסנין זה ממולא, גם היא מסכימה לשיטה השניה שאם לשו במיני מתיקה או לשיטה השלישית שאם אפו את זה בצורה פריכה שברכתה במ"מ, ואם היה מחלוקת, אז כדי לברך במ"מ היינו צריכים שיתקיימו כל ג' התנאים, אם אדם היה אוכל בייגלך, לשיטה הראשונה הוא לא היה יכול לברך על זה במ"מ כי זה לא ממולא, וכן לשיטה השניה לא יוכל לברך במ"מ כי העיסה לא נילושה בסוכר או בחלב, וכן לשיטה השניה, אם אדם לוקח עיסה רגילה ומילא אותה במי פירות, יברך עליה המוציא כי לא נילושה במיני מתיקה, ולכן אומר השו"ע שכולם מסכימים עם כולם, ולדידן, אדם שאוכל עיסה שנילושה בקמח ומים בלבד אלא שהיא ממולאת, או שאוכל עיסה שנילושה בדבש וסוכר אע"פ שהיא לא ממולאת, או שאוכל עיסה מקמח ומים בלבד אלא שעשויה בצורה פריכה שכוססים אותה, מברך במ"מ, אא"כ קובע סעודה וכדלעיל בסעיף ו' שאכל שיעור ד' ביצים, או שיעור של סעודת בוקר או ערב, שאז אפילו אם מברכים על המאכל הזה במ"מ, אבל כיון שאכל את זה בשיעור מרובה, יברך על זה כמו על פת.
לחמניות שבלילתם עבה, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא, ומבאר המ"ב, שהחידוש של השו"ע הוא, שאע"פ שהם דקים, הייתי חושב שזה דומה לפת הבאה בכיסנין שלמדנו לעיל, שאם זה עשוי בצורה פריכה מברכים על זה במ"מ, לכן אומר השו"ע לא כך, אלא כיון שזה רך כמו לחם, דינו כלחם רגיל ונוטלים ידיים ומברכים המוציא ובהמ"ז.
אותם שבלילתם רכה ודקים מאוד כגון בלינצ'ס, מברך עליהם במ"מ וברכה מעין שלוש, ואם קבע סעודה עליהם מברך המוציא ובהמ"ז, ואומר המ"ב, שמספיק שמלפת את העוגה עם מינים אחרים, כיון שבסך הכל יש כאן שיעור של קביעות סעודה, זה מספיק שיחשב כפת, לדוגמא, אם אוכל מציות עם אורז ותפו"א שביחד זה מגיע לשיעור ד' ביצים, יברך עליהם המוציא ובהמ"ז.
המ"ב מביא דוגמא שיש דברים שאין עליהם שם של לחם, ולכן אפילו שיאכל מהם שיעור של קביעות סעודה לא מתחייב על זה כלחם, ויבואר לקמן.