מתי מותר למכור בית כנסת ואפילו להשתמש בכסף לצורכי חולין?
מי הם ז' טובי העיר ומה הכוח שיש בידם?
ההבדל בין בית הכנסת בכפר לבית כנסת בעיר?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קנ"ג סעיף ז' באמצע
– דיני בנין בית הכנסת –
מה החילוק בין בהכנ"ס של כפרים לבין של כרכים לענין מכירתו? | באיזה אופן מותר להשתמש בדמים לצורך חול? | מי הם ז' טובי העיר? | מה זה מעמד אנשי העיר? | מה הדין כשתלו הציבור בדעת יחיד?
בתחילת הסעיף למדנו, שאמנם מותר למכור בהכנ"ס כדי לקנות בדמיו דבר אחר שבקדושה, אבל יש הבדל בין בהכנ"ס של כפרים שאפשר למכור אותם, לבין בהכנ"ס של כרכים שא"א למכור, וההבדל ביניהם אינו בקדושה, שהרי קדושתם שווה, אלא ההבדל הוא, שבהכנ"ס של כפרים, מכיון שהוא נבנה על דעת כל אותם אנשי הכפר, אנשי הכפר יכולים להתארגן ולמכור את הבהכנ"ס שלהם, אבל בהכנ"ס של עיר שנכנסים אליו מכל העולם כולו, א"כ הוא נבנה על דעת כל אנשי העולם, לכן א"א למוכרו שאולי בקצה העולם, יש מי שמתנגד למכירתו, והגדרת כפר היא, שלא מזדמנים לשם אנשים מכל העולם באופן קבוע, משא"כ כרך כיון שיש שם הרבה סוחרים ותעסוקה, אז מזדמנים לשם אנשים מכל העולם בצורה קבועה.
גם בהכנ"ס של כפר שמותר למוכרו, בכ"א א"א להשתמש בדמים לכל דבר, אלא הם נשארים בקדושתם, וזה מה שהשו"ע משמיע, שאמנם המעות שהם קיבלו תמורת הבהכנ"ס נשארים בקדושתם, ולא יכולים לקנות בהם דבר שקדושתו פחותה מזו של הבהכנ"ס, אבל אם הבהכנ"ס נמכר ע"י ז' טובי אנשי העיר במעמד אנשי העיר, יש להם כח לשנות ולעשות במעות אלו אפילו תשמישי חול, ומבאר המ"ב, שז' טובי העיר אינם חייבים להיות האנשים הכי חכמים או עשירים בעיר, אלא הם אנשים שממונים על עסקי העיר.
מעמד אנשי העיר, אין הכונה שבני העיר צריכים לאשר את המכירה, אלא מספיק שהדבר נעשה בפרסום זה כבר נחשב מעמד אנשי העיר, וכן אם בני העיר מינו יחיד שעל פיו ישק, והוא יהיה אחראי על מכירת בהכנ"ס, אותו יחיד יכול להשתמש בדמים האלו אפילו לדבר של חול, וה"מ בהכנ"ס של כפרים, ולא של כרכים שמא מישהו יתנגד, וגם בזה, אם תלו בדעת יחיד שיוכל לעשות מה שהוא רוצה, מועיל, ויכול למכור את הבהכנ"ס על דעת הציבור.