האם מותר לפועל לעשות מלאכה בחול המועד כדי שלא יופסד בעל הבית? │ למי הותר לעשות מלאכות אפילו שלא לצורך המועד? │ ומה צריך פועל לעשות כדי לא לעבוד בחול המועד?│ ומה הטעם שמותר לחדד סכין בחול המועד?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקמ"ב]
קבל שכר על עבודה בחול המועד
כל המלאכות המותרות, דהיינו מלאכה לצורך המועד שמותר לעשות בשינוי, או מלאכה שהיא מעשה הדיוט שהתירו להדיוט לתפור כדרכו, כל המלאכות הללו, מותר לעשות אותם בחול המועד רק בחינם, אבל אסור להשתכר מהם, משום שיש בזה מעשה חול, ובביאור הלכה מחדש, שדבר שיש בו משום אוכל נפש, מותר לפועל לעשות אפילו בשכר, ומוכיח ממה שמבואר לעיל, שמותר לעשות מלאכות שיש בהם אוכל נפש, כגון, לקצוץ עצים, לטחון, להטיל שכר, ואם נאמר שגם אוכל נפש מותר לעשות רק לעצמו או לאחרים בחינם ואסור ליטול עליהם שכר, וכי נמצא מישהו שיעשה לו את זה בחינם? ועוד, שהרי גם דבר האבד מותר לעשות בחול המועד בשכר, וכל שכן בדבר שיש בו אוכל נפש, שהרי בדבר האבד אסור לכוון מלאכתו למועד, ואילו אוכל נפש, אפילו שכיוון מלאכתו למועד, מותר, ואם בדבר האבד שאסור לו לכוון מלאכתו למועד ומותר לו ליטול שכר, כל שכן אוכל נפש שאם כיוון מלאכתו למועד מותר, שבוודאי מותר לו ליטול עליהם שכר, ומוסיף הביאור הלכה, שגם הספרים והכובסים, באופנים שהתירו להם לספר ולכבס בחול המועד, אפשר שמותר גם להם ליטול שכר, כי מותר להם לספר ולכבס כדרכם בלי שינוי, ואם כך, מותר להם גם ליטול שכר כמו בדבר האבד.
עשיית מלאכת דבר האבד בשכר קצוב
כל אותם מלאכות המותרות במועד שהדין הוא שאסור לו ליטול עליהם שכר משום שיש בזה מעשה חול, בכל זאת מותר לבעל הבית לאכול עם הפועל תמורת עבודתו, ואומר הרמ"א, שדבר האבד, מותר לעשות אפילו בשכר קצוב, ומבאר המשנה ברורה, שכמו שהתירו לבעל הבית לעשות מלאכה בחול המועד לצורך פועל שאין לו מה לאכול, כך מותר לפועל לעשות מלאכה לבעל הבית בשכר, כדי שבעל הבית לא ייפסד, אבל הביאור הלכה אומר, שמכיוון שרבינו ירוחם חולק על זה, ומהריטב"א גם משמע שאסור, לכן במקום שיש בזה הפסד, אם אפשר על ידי גוי, יעשה על ידי גוי, אבל אם אי אפשר על ידי גוי, וזה מקום הפסד ודבר האבד, אפשר להקל בזה.
פועל שאין לו מה לאכול
כל מלאכה מותר לעשות על ידי פועל שאין לו מה לאכול, כדי שישתכר וירוויח, ומביא המשנה ברורה שתי דעות, מה הכוונה פועל שאין לו מה לאכול, האם הכוונה שאין לו אפילו לחם ומים (השער הציון מוסיף, שאף על פי שלעניין סחורה מבואר לעיל בסימן תקל"ט סעיף ד' שמי שיש לו בצמצום ורוצה למכור כדי להרוויח ולהוציא יותר עבור שמחת יום טוב מותר, יש הבדל בין סחורה לבין מלאכה, סחורה אינה אסורה מעיקר הדין, אבל מלאכה אסורה מעיקר הדין, ולכן זה אסור) או שיש לו לחם ומים אלא שאין לו צרכי יום טוב, שבכל זאת מותר לו לעשות מלאכה (השער הציון אומר, שלפי זה, בחול המועד פסח שיש לכל אחד מישראל מצות לכל ימי החג, לפי הדעה הראשונה אסור לו לעשות מלאכה) על כל פנים מבואר במשנה ברורה, שמותר לו לעשות מלאכות אפילו שלא לצורך המועד, ואפילו בלי שינוי, ויעשה את המלאכה בצינעה, כיוון שמי שרואה אותו עושה מלאכה בחול המועד, לא יודע שהפועל כל כך עני, אבל אם אינו יכול לעשות בצנעה, מותר לו לעשות בפרהסיא, ומביא הביאור הלכה בשם מור וקציעה, שפועל שאין לו מה לאכול, מותר לו לעשות מלאכה כדי שירוויח רק לצורך אשתו ובניו הקטנים שהוא חייב לזון אותם על פי דין, אבל בניו היותר גדולים שהוא לא חייב לזון אותם על פי דין, אסור לו לעשות מלאכה בשבילם, ולכן יחזרו על הפתחים, אבל הביאור הלכה חולק על זה וסובר, שאם בניו הגדולים יותר יצטרכו לחזר על הפתחים, לא יהיה לו שמחת יום טוב, ולכן מותר לו לעשות מלאכה גם בשבילם, כדי שיהיה להם מה לאכול.
מכירת חפציו בכדי להימנע ממלאכה במועד
פועל שיש לו כלי בית למכור, אינו מחויב למכור אותם, ומותר לו לעשות מלאכה, אבל אם יש לו סחורות ויכול למכור אותם, אסור לו לעשות מלאכה כי האיסור של סחורה קל יותר מעשיית מלאכה, ולכן יעשה סחורה, ולא יצטרך לעסוק במלאכתו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א