האם מותר לבדוק ביו"ט את סכין השחיטה לאחר השחיטה? • מדוע התירו לאדם ביו"ט להוליך בהמה וסכין אל השוחט? • ובאיזה אופן מותר לשחוט בהמה שבאה לעיר ביו"ט מחוץ לתחום? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ח סעיפים א' – ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אסור להראות ביו"ט סכין של שחיטה לחכם כדי שהחכם יפסוק האם הסכין ראוי לשחוט בו, ואפילו שבדקו כבר מערב יו"ט, וטעם הדבר מבאר השו"ע, שמא תהיה הסכין פגומה, ויאמר לו החכם שאסור לשחוט בה, וילך אותו אדם, ויחדד את הסכין במשחזת, אבל בב"י מובא בשם הראשונים טעמים נוספים לכך, או משום 'אוושא מילתא', שנראה הדבר כמי שרוצה למכור בשוק, או משום שחוששים שמא הוא ילך מחוץ לתחום, או משום שזה כעין ראיית מומין של בכור שאסור ביו"ט משום שנראה כמו תיקון, ויעויין בבה"ל ד"ה 'שמא', שמביא נפק"מ בין הטעמים, האם מותר לאדם לראות בעצמו ולבדוק את הסכין של השחיטה, לפי טעם השו"ע שמא יחדדנה, א"כ גם לעצמו אסור, משא"כ לטעמים הנוספים, החשש הוא רק כאשר מראה לחכם, ולכן, בזמן הזה שלא מראים את הסכין לחכם, אלא כל שוחט בודק אותה לעצמו, מקל הרמ"א בשעת הדחק לראות גם ביו"ט עצמו, שאז ניתן לסמוך על שאר הטעמים המובאים בב"י, שהחשש הוא רק כאשר מראה לחכם.
התירו חז"ל לחכם לגבי עצמו לראות את הסכין ואין חשש שישחיז את הסכין, כיוון שהחכם יודע שאסור להשחיז סכין ביו"ט, ואם ראה לעצמו, מותר לו להשאיל לאחרים, ובפר"ח מצדד שאפילו לכתחילה יכול החכם לראות את סכינו כדי להשאילה לאחרים, ויכול החכם גם להראות את סכינו לחכם אחר.
אומר הרמ"א, בזמן הזה שכל שוחט רואה סכין בעצמו, כל הרוצה לשחוט ביו"ט, יבדוק סכינו מערב יו"ט ולא ביו"ט, שמא ישחיז את הסכין, ולא יחזיר אותו לנדן שלו, כיוון שאם החוד וצדדי הסכין נוגעים בצדדי הנדן, אינו נקרא סכין בדוק, אבל אם לא בדקו בערב יו"ט, והוא שעת הדחק, בדיעבד יכול לבודקו ביו"ט עצמו, וכגון שאין בעיר סכין אחר שנבדק בערב יו"ט.
כתבו האחרונים, נכון שיהיה לכל טבח ב' או ג' סכינים בדוקים מערב יו"ט, ומותר לעשות את הבדיקה שצריכה להיעשות לאחר השחיטה האם הסכין נפגמה, ולא שייך הגזירה שמא ישחיז את הסכין, שהרי הוא כבר שחט, ומוסיף השעה"צ, שלאחר בדיקה זו, יכול לשחוט שוב בסכין הזה.
מותר להוליך ביו"ט סכין ובהמה לטבח כדי שהטבח ישחוט, והמ"ב מבאר, שמותר להוליך את הסכין והבהמה לטבח אפילו דרך רה"ר, ולא חוששים שבסופו של דבר הוא יימלך ולא ישחוט , ונמצא שהוא הוציא את הסכין והבהמה שלא לצורך, ואפילו גדי קטן שצריך להוליך אותו על הכתפיים אל הטבח לשחוט, ויש בזה משום טירחה, הדבר מותר ביו"ט, ולא חוששים שמא יתחרט ולא ישחוט, ונמצא שטרח והוציא ביו"ט שלא לצורך.
גם כשהיה לאדם אפשרות להוליך את הבהמה והסכין מערב יו"ט, מותר להוליכם ביו"ט, והמ"ב מוסיף, שאפילו לפי השיטות לעיל בסימן תצ"ה ס"א, שאוכל נפש שהיה אפשר לעשותו מאתמול, יש מחמירים שאסור לעשות אותו ביו"ט עצמו, בכ"ז שונה הדין בהוצאה, שאע"פ שהיה אפשר לעשות אותה מערב יו"ט, בכ"ז מותר לעשות אותה ביו"ט עצמו, והשעה"צ כותב, שלעניין הוצאה אמרינן, מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה גם שלא לצורך, ובלבד שיהיה בה צורך היום קצת, וכדלקמן סימן תקי"ח, וכן יכול הטבח להוליך את הסכין אל הבהמה, והחידוש בזה מבאר המ"ב, שלא נאמר שיותר טוב שהבהמה תלך ברגליה אצל הטבח אולי הביאור הוא שיש בזה פחות טירחה, קמ"ל שגם הטבח יכול להוליך את הסכין אצל הבהמה.
בהמות שבדרך כלל לנות מחוץ לתחום, והיה מקום לומר שאין דעת אנשי העיר עליהם, ואם הם באו באמצע יו"ט מחוץ לתחום, הם נחשבים למוקצה, בכ"ז, מכיוון שלפרקים הם באות לתחום, דעת אנשי העיר עליהם, והם לא נחשבים למוקצה, ואפילו באו בלילה שלא חשב עליהם כלל בבין השמשות, בכ"ז מותר, כיוון שהם נחשבות כבהמות ביתיות, שאין צריך לחשוב עליהם, אבל הבהמות שדרכם לרעות חוץ לתחום במשך כל ימי הקיץ, ובחודש חשוון הם חוזרת לביתם, ממילא אין דעת אנשי העיר עליהם, ואם הם באו ביו"ט עצמו, הם נחשבים למוקצה, וזה דווקא בבהמות של ישראל שיש להם דין מוקצה, אבל בהמות של גוי, לא נחשבות למוקצה, והמ"ב לעיל בסעיף ט"ו מבאר, שאצל גוי לא שייך הסח הדעת, כיוון שהבהמות מותרים לו, אא"כ הגוי הביא את הבהמות הללו עבור ישראל, שאז אסור מטעם זה שהבהמות באו מחוץ לתחום, ולכן אסורות למי שהובא בשבילו, ולישראל אחר מותר, ולכן, גוי שהביא בהמה ממקום שוחטים שם בהמות, אם ידוע שהבהמות לנו מחוץ לתחום, אסורות ולא משום מוקצה, שהרי בשל גוי לא שייך מוקצה מחמת הסח הדעת, אלא אסורות משום שהובאו מחוץ לתחום, ואם הדבר ספק האם הם באו מחוץ לתחום, מותרות אפילו באו לצורך ישראל, כיוון שבמוקצה הולכים בספקו להקל, ומבאר המ"ב, שלא מדובר במוקצה בספק מוכן, אלא מדובר באיסור של חוץ לתחום, ובזה יש שיטות הסוברות, שמכיוון שאיסור תחומין זה קל, הולכים בספקו להקל, אבל בספק מוקצה מחמירים וכמבואר לעיל בסי' תצ"ז סעיפים ג – ד שמחמת דבר שיש לו מתירין, ספק מוקצה חמור יותר, ואם הביא את הבהמה לצורך גוי, או אפילו בעיר שרובה גויים, אין בזה את האיסור שהיא הובאה בשביל ישראל, שהרי הגוי הביא את זה לעצמו או לגויים שבעיר, שכל המביא, בשביל הרוב שבעיר הוא מביא.
אם באו הבהמות ביו"ט, לא שוחטים אותם ביו"ט, ולפי מי שמתיר מוקצה ביו"ט, הם מותרים, ויש שכתבו, שלכ"ע הדבר אסור, שכיוון שהם לא נכנסות לתחום העיר בכל ימי הקיץ, הם כגרוגרות וצימוקים שהעלה לגג לייבשם, שלכ"ע הסיח דעתם מהם, והמוקצה הזה אסור עד שיתייבשו, ולכן כיוון שהבהמות היו מחוץ לתחום, ואינם נכנסות לתחום העיר, הם נידונים כמוקצה חמור יותר, ולכ"ע אסור גם ביו"ט.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א