אבי (הגה"צ רבי ברוך מגארליץ ב"ב) זצ"ל למד בישיבת חכמי לובלין, וסיפר שפעם קרא הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל לכמה בחורים וסיפר להם, שבהיותו אברך בן כ"ג שנים נתקבל לרבנות בעיר גאלינא, ולמחרת הכתרתו בא אליו איזה יהודי מבוגר בנש"ק שהתגורר שם, ואמר לו שאביו בא אליו בחלום ואמר לו שיאמר לרב שהאוצר של מי המקוה אינו נקי, וצריכים לתקן זאת.
הגר"מ לא ראה זאת בעין יפה, ואמר לההוא: "תאמר לאביך שאני הוא הרב כאן, ואם יש לו מה להעיר, שיבוא אלי"… אך כיון שלמיחש מבעי, הביא את ז' טובי העיר למקום המקוה, ובדקו האוצר, וכל אחד שתה כוס מים משם, וראו שהוא נקי.
והוסיף לספר, שכשחזר אז לביתו בא אליו איזה אדם פשוט, ואמר שבתו היחידה מקשה לילד וצריכים רחמים, והגיש לו קוויטל. אמר לו הגר"מ שהואאינו לוקח קוויטלעך, אך אותו אדם התעקש, שכיון שהוא הרב הוא חייב להושיעו. הגר"מ לא ידע מה לעשות, והנה ראה על השולחן ספר ה'תולדות' [תולדות יעקב יוסף]. וחשב לעצמו: למה נקרא 'תולדות', כיון שמסוגל ל'תולדות'… והכניס הקוויטל בספר, ואחר זמן קצר בא אותו יהודי לבשר טוב שהכל עבר בשלום.
כ"ק אדמו"ר מגארליץ שליט"א, 'בצילא דמהימנותא', שמות תשע"ח, עמ' ל"ו.
בטיש – בשולחנו הטהור [אצל כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל] של סעודת הפורים, באחת משנותיו האחרונות, כאשר הועלה ע"י המסובין ענין "מנהג הרב דפורים בישיבות ובבתי מדרשות". סיפר האדמו"ר על מנהג זה שהיה נהוג גם בישיבה דלובלין, ולמה בוטל אחר כך:
בכל שנה ושנה ביום הפורים, היו כל בחורי הישיבה יושבים לסעודת היום בצוותא עם רבם, ראש הישיבה ורב העיר, באחד האולמות הגדולים בבנין הישיבה, למולו היו מושיבים את הבחור שנבחר לשמש "הרב דפורים" בשנה ההיא. לרוב היה זה בחור כשרוני ידען ולו רוח ממללא, שכן היה עליו לשאת דרשה מפולפלת כיאה לבני תורה ביום זה. ועוד נדרש מרב ארעי זה, להיות בחור כארזים בחיצוניותו, כדי שתתאים לו האיצטלא הרבנית הקבועה, ששולי צוארה ושולי ידיה היו עשויים קטיפה תפורה בחוטים צבועים זהב, והוצנעה משנה לשנה באחד מתאי הבחורים.
בשנה ההיא היתה הדרשה מוצלחת ביותר. הבחור – הרב דפורים קשר את כל הסוגיות במסכת בבא קמא שנלמדה בישיבה באותו זמן, אחת בשניה בפלפול עמוק ארוך ומסובך, ושזרם במילי דבדיחותא ובחרוזים. כל הזמן ישב הרב ראש הישיבה [הגר"מ שפירא זצ"ל] והאזין לו, וגם נשמע קולו בברכת 'ישר כח' בין שאר המברכים בסיום הדרשה.
אך למחרת הפורים, בסיום שיעורו הקבוע של ראש הישיבה לפני הצהריים, הוא הורה לכל הר"מים להתאסף באולם הגדול עם התלמידים. ראש הישיבה אף הוא נכנס לשם ונשא דברים על חשיבות הלימוד בחודש אדר שבו קיימו וקבלו, והכריז כי משנה זו מנהג "הרב דפורים" בטל ומבוטל!
וכל כך למה? – הסביר הרב: "פלפולו של 'הרב דפורים' השנה היה כ"כ עמוק ומוצלח, שלא יתכן שהבחור העלה אותו בשעת הדרשה, אלא שבמשך כמה ימים או יותר, לפני פורים, דהיינו בעת שלמדו בישיבה במסכת זו, הוא כבר עמל לסדרה לדרשת פורים, וזה אסור! כמו שאמרו בגמרא סנהדרין (קא,א) 'הקורא פסוק של שה"ש כעין זמר והקורא פסוק בבית המשתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה, ואומרת לפניו: 'רבש"ע, עשאוני בניך ככינור'. ולכן מעתה מנהג 'רב הפורים' בישיבתנו בטל ומבוטל"!
והיה האדמו"ר [מסטריקוב] זצ"ל מוסיף, "כי גם זה היה מתוך מידת האמת אשר קיננה ברבו הרב דלובלין".
הרה"ג ר' מנחם מנדל גרליץ שליט"א "אחד היה אברהם" (י-ם תשע"ז)
מרן אאדמו"ר זי"ע [בעל 'שפע חיים' מצאנז זי"ע] היה רגיל לחזור על מה שאמר הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין, שיש לתמוה על ההבדל בין בתי המדרש של המתקדמים והמשכילים לבתי מדרש של חסידים, שבבתי המדרש של המתקדמים, האבות מחזיקים את בניהם אצלם ומפקחים עליהם כל שעת התפילה שיתפללו כהוגן ולא יסירו עיניהם מהסידור, אבל לבסוף, כשהבנים גדלים, הם פורקים מעליהם עול תפילה לגמרי. ולעומת זאת, בבתי מדרש של חסידים, האבות מתפללים בקול גדול ובהתלהבות, בלי להשגיח כל כך על הילדים שמשחקים ביניהם, אבל בסופו של דבר, כשאלו הילדים גדלים ומתבגרים, הם נמשכים להתפלל בהתלהבות הראויה כדוגמת אבותיהם. והלא דבר הוא? היכן הם פירות החינוך שמשקיעים המתקדמים בילדיהם, וכיצד נמשכים בני החסידים להתפלל כראוי, בלי שיחנכו אותם לכך.
הסביר הרב מלובלין זצ"ל, כי טבעו של כל ילד הוא להיראות כמו אביו ולעשות כמעשיו, ולכן ילדי המתקדמים שרואים את אבותיהם משוחחים ואינם מתפללים, אלא דואגים רק שילדיהם יתפללו, אף הם, כל זמן שנתונים תחת מרותם, הם מחויבים בלית ברירה להתפלל, אבל מיד כשיוצאים מרשותם הם פורקים עול ואינם מתפללים, כשם שאבותיהם לא התפללו. אבל בני החסידים שרואים את אבותיהם מתפללים בהתלהבות וברשפי אש, כשמרוב התלהבותם שוכחים הם מכל הסובב אותם, מתמלאים יראת הכבוד כלפיהם, וכשרק מתגדלים ונוטשים מעשי ילדותם, מיד נמשכים להתפלל באותה צורה שראו את אבותיהם מתפללים.
כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א, ט' טבת תשע"ח, "בצילא דמהימנותא" שמות תשע"ח.
עובדא הוי בהרב מלובלין זצ"ל, שהיה לו ישיבה של ארבע מאות בחורים, ושאלוהו בשביל מה הוא משקיע בארבע מאות תלמידים לגדלם בתורה עד שיהיו כולם רבנים ומורי הוראות בישראל, והשיב להם: "כדאי לי כל הישיבה אפילו אם רק אחד מהם יצא בעל הוראה, וכל השלוש מאות תשעים ותשעה לכל הפחות ידעו מה זה צורה של תלמיד חכם"…
הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, "בדרכי עבודת ה'" אמור תשע"ז
(מתוך עיתון 'המודיע' חשוון תשע"ט