שלום פריד
הוא יהודי בכל מפעל כבירים שמחזיק תורה בקנה מידה ממש לא שיגרתי, נעים שיחה ועדין הליכות, שמו הוא הרב י.ס. ראש ואחראי על רשת כוללים בביתר עילית, המונה מאות אברכים, כן ירבו.
על כתפיו מוטלת האחריות הכבדה מנשוא, לשלם מלגות למאות אברכים מדי חודש בחודשו – וזה כלל לא עניין של מה בכך. אולם מסתבר שאפילו למשרד קטן אינו נזקק כדי לנהל את המערכת. מצאנו אותו השבוע יושב באמצעו של היכל הכולל, ה'שולחן ערוך' פתוח לפניו לרווחה, והוא הוגה בו בהתמדה, כאחד מבני החבורה. כי אם יש לך המון סייעתא דשמיא, אתה לא צריך לבזבז סתם כך את הזמן על ישיבה במשרדים. מספר פעמים בשנה הוא נוסע לחו"ל לגיוס כספים, וב"ה רואה הצלחה למעלה מדרך הטבע. בין הנסיעות הוא יושב ולומד בכולל כשאר האברכים.
וההצלחה הגדולה הזו אינה באה בחלל ריק. "אחד הצדיקים אמר לי, שאם אני רוצה לזכות בהצלחה בהחזקת הכוללים מעל לדרך הטבע, אז שלא אקח לעצמי מאומה מכספי התרומות", כך הוא מסביר לנו. "אם אתה מקבל עשרת אלפים דולר ושם בכיס ארבעת אלפים – זה כבר ביזנס", הוא מפטיר בהסתייגות, "זה לא החזקת תורה. אבל אם אתה נטו לשם שמים, אתה זוכה לסייעתא דשמיא עצומה מעל הטבע".
וכך, למרות שהאיש טורח בגופו ובנפשו, עוזב את משפחתו ולימודו, ומגייס מדי שנה מאות ואלפים, הוא אינו מפריש לעצמו, ולו דולר אחד, מהסכומים האדירים הללו. הוא מתפרנס ממשכורת קבועה ומעבודתה של זוגתו. הוא היה מקורב מאד למרן הגראי"ל זצוק"ל, ורבות שמע ולמד ממנו על גודל עניין החזקת תורה שהיה בנשמת אפו, ואף היה עד לסיפורי מופת רבים על אנשים שזכו לישועה, לאחר שתרמו מהונם להחזקת תורה, וזכו לברכתו של מרן הגראי"ל זצוק"ל. הוא נוכח בעיניו לראות איך שצדיק גוזר והקב"ה מקיים.
הגבירים מכירים בו איש מהימן וישר, לאחר שזכה, כאמור, לקרבתו המיוחדת של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל וכן ליבדל"ח מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. כשהוא נפגש עמם הוא מדבר בהתלהבות על גודל עניין החזקת תורה, כפי שיינק וקיבל ממרן הגראי"ל, וכן מספר להם את סיפורי המופתים שהתחוללו בזכות החזקת תורה, להם היה עד, ובכך פותח את לבם ואת כיסם. גודל התרומות שהוא זוכה להן, בסייעתא דשמיא, מותיר אותו לא פעם עומד ומשתומם. "לפעמים אני מסתכל בסכום שבצ'ק וחושב, אולי בכלל היתה כאן איזו טעות".
הושענא ארבע שעות
הוא מספר לנו על מקרה מיוחד ומכונן, שנותן לו חיזוק גדול מאד עד היום הזה.
היה זה בימי הממשלה הקודמת, כאשר לפיד קיצץ משמעותית בתקציבי עולם התורה. המצב ברשת הכוללים היה קשה מאד, והוא נאלץ לנסוע מיידית לחו"ל, לבקש את עזרתם הדחופה של תומכי התורה. אולם הבעיה התקציבית רדפה אותו גם בחצי הכדור השני…
ה'שוק' היה מוצף במאות שד"רים שהיו שרויים במצב דומה לשלו. הקיצוצים הקשים והמהירים הביאו את כולם לאותן הכתובות בבת אחת ובמסה עצומה. הגבירים לא יכלו להתמודד עם זרם הפניות הגדול. את אותה העוגה נאלצו לחלק עכשיו להרבה יותר אנשים. חלקו של כל אחד ירד באופן משמעותי. המצב היה ממש קטסטרופה.
"במשך חודשיים תמימים של עבודה מאומצת, הצלחתי לגייס רק רבע מהסכומים שהייתי משיג בזמנים רגילים במשך שבועיים" – מתאר הרב י.ס. את השבר שנוצר. "הסתובבתי בכל המקומות ועשיתי את כל מה שאני יכול, ללא הועיל. התקשרו אלי מהכולל לברר מה קורה – ואמרתי שאינני יודע מה לעשות. המצב קשה והכל חלילה בפני סגירה".
הוא חש דכדוך גדול. מפעל חיים שלם עומד בפני סכנה קיומית. לבו עלה על גדותיו. הוא הסתגר בחדרו ולא יצא ממנו לשום מקום. לא ניסה להיפגש יותר עם שום גביר ולא השתדל בשום צורה אחרת. הוא פנה לעזרתו של ידיד נפש אב הרחמן, היחיד שנשאר קרוב ונאמן, קשוב ועוזר אף יותר מתמיד, כאשר כל המשענות האחרות עוזבות ונעלמות.
במשך ארבע שעות תמימות, זעק מקירות לבו את מזמוריו המרגשים של נעים זמירות ישראל. "לך אהמה ולא אדמה". השקיע בכל פסוק ובכל מילה את כל כוחותיו וכוונותיו. התפלל מתוך בכיות וצעקות וסערה פנימית גדולה. "הרי בוודאי שאין רצונך שהכולל ייסגר", כך פנה אל הקב"ה מנהמת לבו, "אז אנא, עזור לי לזכות להמשיך הלאה, להיות הצינור הראוי והטוב להחזיק את מאות עמלי התורה". הוא הגיע עד לקצה הפינה. מעשה ידיו טובעים בים והוא אינו יכול יותר להחשות. הוא נתלה בכל כוחו ונשמתו בדבר היחיד שיכול לעזרו בעת צרה. רק לאחר ששפך לבו כמים שעות ארוכות, חש שרווח לו מעט. הוא התחזק בה' אלוקיו ופנה לישון מתוך תקווה מחודשת.
תרומה פי שבעים
למחרת בבוקר קיבל הודעה, כי ממתינה לו איזו מעטפה בשכונה מסוימת. השולח הוא גביר שעמו הוא כבר נפגש בסיבוב הנוכחי, והוא תרם לו אז אלף דולר. אז מה הוא רוצה עכשיו? לתת עוד אלף? לא היה לו חשק, אבל אסור לזלזל באף פרוטה. הוא סחב את עצמו לאותה כתובת, ונטל משם את המעטפה.
כאשר פתח אותה, ראה לנגד עיניו דבר בלתי צפוי לחלוטין. הסכום שהיה רשום בהמחאה היה גדול ודמיוני לפי כל קנה מידה – 70 אלף דולר (!!) לא פחות. זה היה לגמרי בלתי ייאמן. הגבירים היו אז מוצפים ללא סוף, וגם סכומים נמוכים הרבה יותר אנשים לא קיבלו, למרות תחנונים נרגשים וסוחטי דמעות. הוא היה היחיד והמיוחד שקיבל תרומה, שהיא ענקית גם ביחס לימים הטובים, ומבלי שאפילו יבקש וימצמץ. עד עצם היום הזה אינו יודע את הסיבה שהניעה את לב הגביר, להוסיף פתאום פי שבעים על תרומתו הראשונית באותה תקופה לחוצה – אבל מעשה שהיה כך בדיוק היה…
כי כך נראים הדברים, כאשר אתה מוסר את נפשך על החזקת לומדי תורה ללא רווח אישי, וזוכה לסיעתא דשמייא מעל הטבע. כך היא כוחה הנשגב של זעקה גדולה ואמתית מלב נדכה, של שערי דמעות שלעולם לא ננעלים – להפוך את המציאות הטבעית על פניה ולזכות להנהגה נסית.
עוד סיפורים רבים שמענו מהרב ס'. על הסיעתא דשמייא המלווה אותו בהחזקת הכוללים, ועל ברכותיו של מרן הגראי"ל זצוק"ל לתומכי תורה שלא שבו ריקם.
(המבשר – כלכלי, גיליון 3258)