מֵהלכות ליל הסדר
* לדעת השולחן ערוך, יש להניח על שולחן הסדר לפני בעל הבית קערה ובה: שלוש מצות, מרור, חרוסת, ירק ה'כרפס'; בשר, זֵכר לבשר קרבן הפסח, וביצה, זכר לקרבן חגיגה שהקריבו בערב פסח. ומוסיף הרמ"א, שיש להניח בקערה גם מֵי מלח. ועל פי דברי האריז"ל, יש להניח בקערה מרור נוסף, לקיום מצות כורך.
* לדעת השולחן ערוך, יש לברך ברכה ראשונה על הכוס הראשונה והשלישית מ'ארבע כוסות' בלבד; ולדעת הרמ"א, יש לברך על כל אחת מהן. וברכה אחרונה – לכל הדעות יש לברך רק לאחר הכוס הרביעית.
'כרפס' ו'יחץ'
* המנהג הקדום הוא, להשתמש לטיבול שבתחילת ליל הסדר ביֶרק ששמו 'כרפס', אולם, ניתן לקיים טיבול זה בכל סוגי הירקות, מלבד ירקות המרור, וכפי שאכן נהוג בימינו, להשתמש בתפוחי אדמה, במלפפון, וכדומה.
* לפני אכילת ה'כרפס' בליל הסדר, יש ליטול ידים ללא ברכה, משום שכל מאכל ש'טיבולו במשקה', טעון נטילת ידים לפני אכילתו.
* לאחר אכילת ה'כרפס' בליל הסדר, יקח בעל הבית את המצה האמצעית, ויחלקנה לשני חלקים. חלק אחד, יש להשיב למקומו, ובו מקיימים את מצוַת אכילת מצה; ואת החלק השני, יטמין לצורך ה'אפיקומן'.
מֵהלכות אמירת ההגדה ומנהגיה
* בליל הסדר, צריך לומר את ה'הגדה', או לפרש את עניָניה, בלשון המובנת לכל המסובים; ובכך תתקיים גם מצוַת 'והגדת לבנך', האמורה על סיפור יציאת מצרים בליל הסדר.
* חכמינו ז"ל קבעו לשאול בתחילת ההגדה ארבע שאלות הפותחות ב'מה נשתנה', כדי לקיים את מצוַת 'והגדת לבנך' בצורה של שאלה ותשובה.
* בעת אמירת המילים "דם ואש ותמרות עשן" בהגדה, וכן בעת אמירת עשר המכות, וכן בעת אמירת הקיצור של שמות המכות, דצ"ך עד"ש באח"ב – נוהגים להטיף מכוס היין בעזרת האצבע.
מֵהלכות המרור והחרוסת
* לכתחילה, יש לקיים את מצוַת אכילת מרור דווקא בחסה, כיון שהמרור הוא זכר למרירות של השיעבוד במצרים, והחסה מזכירה את השיעבוד יותר מאשר הירקות האחרים. וניתן לקיים את המצוה הן בקלחי החסה, והן בעלי החסה, אך לא בשורש החסה. ויש אומרים שלכתחילה עדיף לקיים את המצוה דווקא בעלים.
* המקיים את מצוַת אכילת מרור בירק הנקרא בלשוננו 'חזרת', או 'חריין', יפוררוֹ במגרדת, ויניחנו גלוי למשך זמן מה, כדי שחריפותו תפוג במקצת.
* החרוסת, היא תערובת פירות המיועדת לטיבול ה'מרור', בעלת מרקם הדומה לטיט, אותו ייצרו בני ישראל בעת השיעבוד במצרים. וצריך לערב בה תבלינים הדומים לתבן, שבו גיבלו ישראל את הטיט במצרים. ויש להכינהּ באופן שיהיה לה מרקם עבה, כדוגמת הטיט, ואחר כך לרככהּ בעזרת יין אדום, או חומץ של יין, כזֵכר לדמם של בני ישראל שנשפך במצרים.
* מי שאין ברשותו את אחד מחמשת המינים הראויים לקיום מצוַת מרור (ראה תקציר לאתמול) – ישתמש בירק מר אחר, שיש בו את הסימנים הנזכרים בגמרא לגבי חמשת המינים.