- מהו פיוט ה'אקדמות'?
בעבר נהגו לתרגם את קריאת התורה לארמית עבור פשוטי העם, וקודם לכן היה המתרגם אומר פיוט שהיווה כעין 'בקשת רשות' טרם שהוא מתחיל בתרגומו. גם לאחר שפסק המנהג לתרגם, הוא נותר בקהילות אשכנז וצרפת פעמיים בשנה, בשביעי של פסח ובשבועות. וזהו גם פיוט האקדמות, שבו מבקש המתרגם 'רשות' מהקהל לפתוח בדברים.
- מי כתב את ה'אקדמות'?
ישנן כמה גרסאות על נסיבות חיבור האקדמות: לאחת הגרסאות היה זה בשנת ד'ע"א באחת מארצות אשכנז, כשאחד הכמרים היה הורג בכישופיו יהודים רבים, ונתגלה לחכמים בחלום כי יהודי מעשרת השבטים ששוהה מעבר לנהר הסמבטיון, ביכולתו להילחם בכומר. רבי מאיר בר רבי יצחק נשלח לקרוא ליהודי זה, שאכן ניצח את הכומר. היה זה בערב חג השבועות, ולפי גרסה זו הזקן מעשרת השבטים הוא שכתב את פיוט האקדמות. לפי גרסה אחרת, המעשה התרחש בשנת ד'קכ"א, והפיוט חובר על ידי רבי מאיר עצמו בעת שליווה את היהודי מעשרת השבטים לקראת יציאתו, כיוון שידע שלא יוכל לשוב יחד עמו לאשכנז.
- מהיכן המנגינה של ה'אקדמות'?
מקורה של המנגינה העתיקה בה אומרים את האקדמות, אינו ידוע. בקהילות של יוצאי יהדות רוסיה מושרת המנגינה גם בברכת הקידוש בשלוש רגלים, ובשמחת תורה בעת עלייתו לתורה של 'חתן התורה'.
- היכן לא אומרים 'אקדמות'?
דווקא בקהילת וורמייזא עצמה, עיר מגוריו של מחבר הפיוט, לא נהגו לקרוא אקדמות, וזאת בשל מסורת המקובלת בידם על שליח ציבור שפעם אחת השתפך בקול נעים בעת הקריאה עד שיצאה נשמתו.
- מתי אומרים את ה'אקדמות'?
בעבר נהגו לומר את האקדמות לאחר קריאת הפסוק הראשון בתורה, אולם בהמשך התעורר פולמוס סביב כך, והיו פוסקים שסברו שהדבר מהווה הפסק בין ברכות התורה לקריאת התורה. היום נהוג שהעולה הראשון מברך רק אחרי אמירת הפיוט.