ליל התקדש החג, חג הפסח. מאות מתפללים מתכנסים בבית המדרש של האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, בשיכון ה' שבבני ברק. עטופים בטליתות כמנהגם, ומעוטרים בחיוכים רחבים. חג הפסח כבר כאן, העמל המפרך הגיע לסיומו וכעת הגיעה העת לשמוח, להתפלל לומר את ההלל בשמחה ובהתרגשות, ולאחר מכן למהר הביתה כדי לערוך את ליל הסדר כהלכתו.
הס הושלך בבית המדרש. דלת חדרו של הרבי נפתחה, ובעוד שניות אחדות הוא יכנס לתפילת מנחה של ערב החג. הקהל נעמד על רגליו בעוד הרבי ממהר להיכנס ולהתיישב במקומו. חדי העין כבר שמו לב, אבל רוב הקהל עדיין לא הרגיש: באופן מפתיע נכנס האדמו"ר לבית הכנסת כשלרגליו נעלי בית. החסידים מביטים זה אל זה בפליאה, אך הם כבר הורגלו שלא לשאול שאלות על הליכותיו של הרבי. אחר התפילה כשעברו כולם להתברך בברכת 'גוט יום טוב', כבר הפכה התמיה לשיחה בפי כל. למה נכנס הרבי עם נעלי בית?
הגבאים ובני המשפחה גם הם תמהים, אך אינם מהינים לשאול את הרבי לסיבת הדבר. הרי רק לפני ימים אחדים מדד הרבי את זוג נעליים חדשות לכבוד החג, למה הוא נועל אותן? התימהון רק התגבר למחרת היום, כשהתברר שהאדמו"ר ממשיך במנהגו החדש ונכנס לבית המדרש בנעלי בית. אבל כמו בליל אמש, אף אחד אינו מרהיב עוז בנפשו לשאול את הרבי מדוע בחר להתנהג כך. ויהי לפלא.
רק במוצאי החג הראשון התבררה סיבת הדבר. הרבי פנה למשמש בקודש, וביקש ממנו עזרה עם הנעליים: "אני רוצה להסיר את המדבקה המודבקת בתחתית הנעל", אומר לו האדמו"ר, "כתוב שם 'נעלי כהן'. הרי נצטווינו לנהוג קדושה בכהנים, ואיך אוכל אם כן לדרוך על 'כהן'?…".