עקירת מקום
כתב המשנ"ב בהקדמה לסי' קעח, שלכתחילה אין לעקור ממקומו באמצע הסעודה לכולי עלמא בכל גווני.
וצ"ע דלהלן ס"ק לד כתב, ומשמע שכך דעתו, שבתוספות ורא"ש משמע, דאין להחמיר בזה רק כשיוצא על מנת להפליג?
יודעים את התשובה?
הפותרים נכונה יכנסו להגרלה על סט משנ"ב ו -2 כרכים בודדים
תשובות עלון 38 חשון
לגבי השאלה שנשאלה בעלון הקודם מדוע כתב המשנ"ב סי' קע"ה ס"ק מ"ו שבחופה ומילה שאין נוטלין רשות, אין לומר 'סברי', ולכאורה לפי"ז המקדש ומוציא רק את בני ביתו אין לו לבקש מהם רשות ואין לו לומר 'סברי', והיה יכול המשנ"ב להזכיר אופן זה דמצוי ביותר. קיבלנו תשובות רבות ומגוונות: תשובת הרב יהודה מערבי שהמשנ"ב נקט חופה ומילה שבהם לעולם אין צריך ליטול רשות, ולכן קבע שבהם אין לומר 'סברי', אבל המקדש אף רק בפני ביתו, מ"מ פעמים רבות ומצויות יש לו אורחים שצריך לבקש רשותם לקדש, ומשום לא פלוג תיקנו גם בו אמירת 'סברי'.
הרב שמואל קניג כתב, שבמילה וחופה בדרך כלל המברך התכבד בברכה זו על ידי אחר, ולכן אינו צריך לבקש עוד רשות על כך, ומשום כך אינו צריך לומר 'סברי', אכן בקידוש שלא התכבד לקדש אלא מעצמו הוא מקדש לבני ביתו, מ"מ בדין הוא שיאמר 'סברי' להראות שרשות בידו לקדש.
הרב ישראל אליאך כתב, שבקידוש אמירת ה'סברי' היא לא בתורת נטילת רשות, אלא הקשיבו ושמעו ותכוונו לצאת ידי חובה, ולכן צריך לומר בכל אופן.
בהגרלה בין העונים זכה בסט משנה ברורה דרשו:
הרב מרדכי לרנר, בני ברק.
ובכרך אחד משנ"ב דרשו זכו:
הרב אברהם ברנהוט, בני ברק
והרב דניאל לוי, צפת.