נאמר בתורה (שמות יב, מב) 'ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים לכל בני ישראל לדורותם', ומבואר בגמרא (פסחים קט, ב) שהוא לילה המשומר מן המזיקים, וכמו שכתב הרמ"א (סוף סי' תפ"א) שנוהגים לקרוא בליל הפסח מקריאת שמע שעל המיטה רק את פרשת שמע ישראל ולא שאר הפסוקים והתפילות שאומרים בכל לילה לצורך שמירה, כי לילה זה הוא לילה המשומר מן המזיקים ומכל פגע רע.
פתיחת הדלת קודם 'שפוך חמתך'
ולפיכך יש הנוהגים שלא לנעול דלת הבית בליל ראשון של פסח, להראות בטחוננו בהשי"ת שהוא לילה המשומר מן המזיקים ומכל היזק שבעולם. מנהג זה נזכר בספר 'מעשה רוקח' (אות ע) בשם "מגילת סתרים", שכך נהגו בתקופת הגאונים. וכתב בספר 'אור זרוע' (ח"ב סי' רלד) בשם רב נסים גאון, שבזכות שמאמינים בדברי הקב"ה ובהבטחתו נזכה להיגאל במהרה מהגלות.
ומזה נשתרבב גם המנהג לפתוח את דלת הבית קודם כשמגיעים לאמירת 'שפוך חמתך', כדי לזכור שלילה זה הוא ליל שימורים ואין אנו מתייראים בו משום דבר (עיין רמ"א סי' תפ).
לא היו נועלים שערי ירושלים בליל פסח
ובספר 'חק יעקב' (שם סק"ו) בשם ספר המנהיג נתן עוד טעם למנהג שלא לנעול הדלת בליל פסח, לפי שלילה זה משומר מששת ימי בראשית לגאולה העתידה, כמובא בגמרא (ר"ה יא, ב) שבפסח עתידין ליגאל, לכן משאירים את הדלת פתוחה, כדי שכשיבוא אליהו הנביא ימצא דלת פתוחה ונצא לקראתו מהרה.
ובסידור היעב"ץ (שער הקרבן) מובאת עדות מבן נכר מנציב הרומיים שהיה בירושלים בזמן שביהמ"ק היה קיים, והעיד שלא היו נועלים את שערי ירושלים בליל הפסח כמו שהיו נוהגים בשאר ימות השנה.
לצאת לרחובה של עיר אחר הסדר
ויש מקומות שנהגו לצאת לרחובה של עיר אחר הסדר כדי להראות שהוא ליל שימורים, וכך נהגו אדמור"י בעלזא. וכן בקהילות הספרדים נוהגים לצאת לרחובות העיר ושרים שם את הפיוטים שאומרים אחרי ההגדה.
ומצינו לכמה צדיקים שדרכם היה ללכת אחר ה'סדר' לעקוב מקרוב אחר יהודים פשוטים איך שערכו את ה'סדר'.
פעם סיפר הרה"ק מקאמינקא לה'שר שלום' מבעלזא זי"ע, שבאחת השנים הלך בליל הסדר לעקוב אחר יהודים פשוטים, כדי לראות איך הם מנהלים את הסדר בביתם. מאחורי חלונו של כפרי אחד, שמע שהוא קורא את ההגדה, ובהגיעו ל"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", שמע שבכל אחד מן הבנים הוא מאריך ב"אחד", כדרך שנפסק להלכה בקריאת שמע, וכל המסובים ענו אחריו "א-ח-ד" באותו אופן.
חסידים שנכחו באותו מעמד גיחכו לשמע סיפורו של הרה"ק מקאמינקא ולא ראו בו מעבר למילי דבדיחותא, אולם ה'שר שלום' מבעלזא נענה וביאר: קרוב יום ה' הגדול והנורא, בו תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכל בני בשר יקראו בשמו וישמעו רחוקים ויבואו לתת לו כתר מלוכה. אזי, לא רק החכם ייחד את ה' אלוקינו, אלא כולם יענו אחריו ויצעקו "א-ח-ד". אף זאת הוסיף מרן ואמר: כך הקדים בעל ההגדה ב'מעשה ברבותינו שהיו מסובין בבני ברק, עד שהגיעו תלמידיהם ואמרו להם הגיע זמן קריאת שמע של שחרית', כי תיבת שחרי"ת היא ראשי תיבות של ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה (חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול), וביום ההוא הכל יקראו קריאת שמע וייחדו שמו יתברך בעולם.
בפעם אחרת סיפר הרה"ק מקאמינקא לה'שר שלום' מבעלזא זי"ע מה ששמע מכפרי אחד בליל הסדר, שפירש לפי דרכו מה שאומרים בהגדה "והיא שעמדה", וכך אמר: הנה הרב מבעלזא עומד ומתפלל עלינו שניוושע בכל טוב, וזהו 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו', שאינו פוסק מלעמוד בתפילה עלינו ועל זרענו. איברא, אמת היא, ש'לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו', שהרב מבעלזא אינו היחיד העומד לחלות ולהתחנן בעדנו ('לחלותינו' במקום 'לכלותינו'), אלא ש'בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו', צדיקים רבים בכל הדורות העומדים בתפילה על עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם. ברם, אנו מבקשים: 'והקדוש ברוך הוא יצילנו מידם', שלא נצטרך להגיע לתפילתם של הצדיקים, רק הוא בכבודו ובעצמו יגן עלינו מכל צרה וצוקה ('אוהב שלום').
במקום ששכיחי גנבים
ובימינו ששכיחי גנבים יש הנועלים את דלת הבית, כמו שכתב ה'מגן אברהם' שבמקום שהמזיקים מצויים אין לסמוך על הנס, וכך נהג הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זצ"ל שהיה מצווה גם בליל הפסח לסגור דלת הבית במנעול, בהטעימו שגם עם מנעול איננו בטוחים מגניבה, שהרי ע"פ רוב הגנבים שוברים את המנעולים, אך זהו דווקא בכל השנה, אבל בליל פסח שהוא ליל שימורים, ע"י אתערותא דלתתא – שעושים שמירה במנעול – יש אתערותא דלעילא ומובטח שלא תהיה שום גניבה ('ילקוט אוהב ישראל' עמ' קסד).
להארות והערות ניתן לפנות למכון "המנהג" במייל: [email protected]