בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט טו)
סיפור שבדידי הוה: פעם חילקתי ספרי 'חפץ חיים' לאנשים שיקבלו על עצמם ללמוד בהם. תליתי מודעה באחת הישיבות, וכל אחד שרצה רשם את שמו. אני לא הכרתי את הבחורים והם לא הכירו אותי. כשנסגרה הרשימה הצלחתי לאתר את כל הנרשמים, חוץ מאחד. לקחתי דף ורשמתי את שמו בגדול והדבקתי על גב הספר, בתקוה שהוא יראה את שמו וייקח.
עבר שבוע, והנה אני מגיע להתפלל באותה ישיבה תפילת שחרית ואני רואה את הספר מונח על השולחן והפתק עם השם עדיין עליו. הוצאתי את הפתק עם השם והשלכתיו לפח, ואת הספר החזרתי לביתי.
למחרת כשבאתי שוב להתפלל באותה ישיבה, עצר אותי אחד האברכים שהיה שם ואמר לי כך: "תראה, אני חייב לשתף אותך בסיפור לא כל כך נעים שקשור אליך"… אמרתי לו בבקשה. והוא פתח ואמר:
"אתמול ישבתי ללמוד לאחר התפילה, ולידי היה ספר 'חפץ חיים' עם השם שלי בגדול, ואתה באת, ולנגד עיני המשתאות הוצאת את הפתק עם השם שלי ו…לקחת את הספר לביתך!! ניסיתי ללמד עליך זכות ולא ראיתי שום אור בקצה המנהרה שיתן מענה למעשה הגניבה שנעשה למול עיניי. ולכן החלטתי לפנות אליך ישירות שתסביר לי את פשר הדבר"…
אמרתי לו כשחיוך נשפך על שפתיי: את הספרים הללו אני חילקתי, ואת השם שלך אני כתבתי. ראיתי שכבר עבר שבוע ואף אחד לא בא לקחת את הספר. החלטתי להעביר אותו הלאה לזיכוי הרבים…
אמר לי אותו אברך: "מהמעשה הזה למדתי את השיעור הגדול ביותר בלימוד לכף זכות. גם אם אתה לא מוצא שום דרך לזכות, דון לכף זכות!
(להתעדן באהבתך)