לפנינו סיפור מדהים שהגיע מאברך, שאחת מבנותיו לא זכתה להיפקד בילדים במשך כמה שנים. לקראת ל"ג בעומר, החליטה אשתו לנסוע למירון, להתפלל על קברו של הרשב"י ביום ההילולא ולעורר רחמי שמים על בתה. לנסיעה זו הצטרפה גם הבת עצמה.
רעייתי ובתי, מספר, יצאו מן הבית בשעה 10 בלילה, והתקרבו אל תחנת האוטובוס שהיה אמור להסיעם מירונה. בתחנה היה לחץ עצום של נוסעים, ועד שהצליחו לעלות על אחד האוטובוסים עבר זמן רב, בספסל שלידם התיישבה אשה נוספת, שלא הכירוה. לפתע עולה לאוטובוס אדם נוסף, שהיה נראה לחוץ מאוד, רעייתי סיפרה שהיה לו מבטא אמריקאי, ואכן בעלותו לאוטובוס אמר שמחר בשעות הבוקר מזומנת לו טיסה חזרה לארה"ב.
האשה סיפרה שמשום מה, ומסיבה ממש בלתי מובנת, החל האיש לצעוק על האשה שהתיישבה לידינו, וטען שהיא התיישבה על המקום שהיה מיועד לו… הטענות לא היו מוצדקות כלל וכלל, כיון שבעינינו ראינו שכאשר האשה עלתה לאוטובוס והתיישבה במקומה, הוא לה היה בכלל באוטובוס, ולא הייתה לו אפוא כל זכות לבוא ולתבוע את המקום לעצמו. האנשים שהיו באוטובוס ניסו להסביר לו, ולדבר אל ליבו, שהאשה לא פעלה כל אוון, אבל לחץ נפשי והגיון אינם הולכים כידוע שלובי זרוע, כאשר האדם לחוץ, אי אפשר להסביר לו שום דבר, הוא דורש את שלו, וזהו. הבושות שעשה האיש הזה לנוסעת התמימה, עלו על כל דמיון. ממש לא יאומן איך שהוא העליב אותה ופגע בה לעיני כל הנוסעים האחרים, על לא עוון בכפה. בייש ובייש, צעק וצעק, 'למה לקחת לי את המקום', 'למה את לא נותנת לי לשבת', והאשה שתקה ולא הגיבה הוא בייש אותה והיא לא ענתה מאומה. פשוט קמה וירדה מן האוטובוס, בלי לדבר מילה, והאיש התיישב במקומה.
מספרת האשה: אנחנו שהיינו באוטובוס, הזדעזענו לנוכח המראה, לא הבנו כיצד הוא מסוגל להתנהג כך! האוטובוס החל בנסיעה ואז הגיע רגע החרטה, האיש הבין את גודל העוון שעשה, ותפס את עצמו שלא נהג כשורה, ושמעתי כיצד הוא מביע חרטה על העוול שגרם לאשה שלא עשתה לו מאומה. הוא דיבר על כך עם הנוסעים שישבו לצידו, והביע חרטה בכל לב ונפש. ניכר היה לעין, שהוא חוזר בו מהמעשה שעשה. והנה, כאשר הגיע האוטובוס ליוקנעם, עשה הנהג חניית ביניים, כדי לאפשר לנוסעים לנוח ולהתאוורר, כמקובל.
כאשר ירדתי מן האוטובוס, מספרת האישה, פגשתי בחניון את האשה, שנעלבה ולא עלבה. התברר שלאחר שירדה מן האוטובוס ופינתה את מקומה לאמריקאי ההוא, הצליחה לעלות מיד על האוטובוס הבא, וכך הגיעה יחד אתנו אל החניון ביוקנעם. ולפתע עלו ובאו במוחי מה שאמר מרן הגר"ח קניבסקי מגדולתו של אדם כזה, שמעליבים אותו ושותק והברכה שאפשר לבקש ממנו על זרע של קיימא, ונזכרתי שגם בבית שלי יש בעיה שכזו. והנה עומדת עתה לפני אשה העונה על הקריטריון הזה של 'נעלבת ואינה עולבת', 'שומעת חרפתה ואינה משיבה'. הלא בעיני ראיתי את גבורתה ואת עוז רוחה בכך שלא השיבה לחרפות ולגידופים שנחתו עליה.
ניגשתי אל האשה וביקשתי ממנה שתמחל לאיש ההוא שצעק עליה, ותגובתה הייתה שהיא אכן מוחלת בלב שלם, מיד לאחר מכן שאמרתי לה את דברי הגר"ח, וביקשתי ממנה שתברך את בתי. היא הבינה לליבי, ובירכה את הבת בחום רב.
ואני רוצה להודיע כאן: אחרי 9 חודשים בדיוק, מיום אל יום, נולד לבתי בן זכר, בשעה טובה ומוצלחת. ל"ג בעומר חל ביום י"ח אייר, ובתי ילדה את בנה ביום י"ט בשבט.
(גליון 'יביע אומר' אמור תשע"ה)