הרב משה גרין
בגד שיש בו כיס, ושכח והניח בו חפץ של מוקצה, וכגון שנותר בטעות שטר כסף בכיס חליפת השבת – אין הכיס והבגד נעשים 'בסיס לדבר האסור', ומותר לטלטל את הבגד, וכן לנענע את הכיס כדי לנער את המוקצה. אך אם הניח את המוקצה בכיס על דעת שיישאר שם בשבת, וכגון שטעה ולבש את חליפת ימי החול אשר ארנקו מונח בה דרך קבע, ואין שם חפץ נוסף המותר בטלטול ושָׁקול לחפץ המוקצה – נעשה הכיס 'בסיס לדבר האסור', ואסור להכניס ידיו לתוכו או לנענעו מבחוץ, ואף לצורך ניעור המוקצה ממנו.
והבגד עצמו – אם הכיס עשוי כשקית בד התפורה בשפתיה אל הבגד, כפי שמצוי בכיסי המכנסיים, אין הבגד נעשה 'בסיס', כיון שכיס זה הוא כעין דבר נפרד מהבגד, ונמצא שהמוקצה מונח על דבר הטפל לבגד, ולא על הבגד עצמו. אך אם הכיס עשוי על ידי תפירת בד על גבי הבגד, כמצוי בכיסי החולצות, נעשה הבגד כולו 'בסיס', כיון שהמוקצה מונח על הבגד עצמו.
ובכל מקרה שבו מותר לטלטל את הבגד – יש אומרים שאם יכול לנער את המוקצה מן הכיס, אין לטלטל את הבגד אלא לאחר שינער ממנו את המוקצה. אך אם אינו יכול לנער את המוקצה מן הכיס, מותר לטלטל את הבגד וללובשו עם המוקצה שבתוכו; וכן אם מתיירא לנער את המוקצה במקומו מחשש שמא יאבד, מותר ללכת למקום משתמר ולנערו שם.
[שו"ע או"ח שי, ז, ומשנ"ב כט-ל; ארחות שבת יט, שא-דש]