האם יש הבדל בין ארץ ישראל לבין חו"ל בדין מתנה שהביא גוי ביום טוב? │ ומה הדין באופן שהיהודי קצץ עם הגוי על הבאת המתנה מערב יום טוב? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקט"ו באמצע סעיף א']
מתנת גוי בשני ימים טובים שבחו"ל
השולחן ערוך עוסק בגוי שהביא מתנה ליהודי ביום טוב, כגון דבר מאכל, או בעל חי, ויש בזה חשש שמא הגוי קצץ את אותו מאכל מן המחובר, או שמא הוא צד את אותו בעל חי ביום טוב עצמו, אותה מתנה אסורה ביום טוב עצמו לכל ישראל, ואפילו למי שלא הובאה בשבילו, ולערב אסור עד בכדי שיעשו (= כדי שיעור הכנת הדבר) וכל זה אמור ביום טוב שבארץ ישראל שהוא רק יום אחד, או אפילו ביום טוב של חו"ל אבל ביום השני, שאז הדין הוא, שלערב, שזה יום חול, מותר אחרי שיעור בכדי שיעשו, אבל בשני ימים טובים של גלויות, והגוי הביא לו מתנה ביום הראשון של יום טוב, מותר כבר בליל יום טוב שני אחרי שהמתין בכדי שיעשו, והוא לא צריך להמתין עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו.
שימוש אורחים במתנה שהביא הגוי
הרמ"א מביא שיטת יש מחמירים, שאותו מאכל, או בעל חי שהגוי הביא במתנה ליהודי ביום טוב ראשון, אסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו, ולכן נוהגים להחמיר שאם זה לא צורך יום טוב, ורוצה את הדבר לצורך אורחים או באופן שנוהגים להקל לאחרים שלא הובא בשבילם, בכל זאת כאן מחמירים, ואפילו שלצורך אורחים זו מצוה, זה דווקא אם הזמין את האורחים לאחר הבאת המתנה, שאז הגוי לא הביא את המתנה לצורך האורחים, אבל האורחים שהוזמנו קודם הבאת המתנה, הם נחשבים כבני ביתו, ונחשב שנעשה בשבילם, ואסור, ומביא המשנה ברורה, שהאחרונים כתבו להקל לאורחים מעיר אחרת גם אם הוא הזמין אותם מקודם, וגם אם הוא עצמו אוכל איתם מפני כבודם, שזה בכלל הכנסת אורחים, ומותר כבר בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, וכותב המשנה ברורה, שהמחלוקת כאן היא בטעם שחז"ל אסרו בכדי שיעשו, האם זה בכדי שלא יהנה ממלאכת יום טוב, ולפי זה כבר בליל יום טוב שני אחרי שהוא המתין בכדי שיעשו, מותר כי הוא לא נהנה ממלאכת יום טוב ממה נפשך, או שהיום טוב הראשון הוא חול, ואז אין איסור במה שהגוי עשה, ואם היום טוב הראשון הוא קודש והשני הוא חול, אז הוא המתין ביום חול בכדי שיעשו, וכך שיטת השולחן ערוך, לכן סבר שמותר מיד בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, אבל הרמ"א סבר, שהסיבה שהמאכל אסור עד בכדי שיעשו, היא כדי שלא יאמר לגוי לעשות עבורו מלאכה ביום טוב, ואם תהיה לו אפשרות להנות מזה בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, הוא יבוא להנות מזה, ונפק"מ נוספת בזה היא, האם מותר הדבר לאחרים שלא נעשה בשבילם, אם סיבת האיסור היא שלא יהנה ממלאכת יום טוב, הדין הוא שגם לאחרים זה אסור, אבל אם סיבת האיסור היא משום שלא יאמר לו לעשות, לאחרים הדין הוא שמותר, משום שאין אדם חוטא ולא לו.
קצץ היהודי עם הגוי על המתנה מערב יום טוב
אם היהודי קצץ עם הגוי מערב יום טוב, והגוי הביא לו את זה ביום טוב עצמו, יש להקל ביום טוב שני לאחר בכדי שיעשו.
כל מה שהשולחן ערוך מתיר בליל יום טוב שני, זה הכל משום שזה ניצוד ביום ראשון, אבל אם זה ניצוד ביום טוב שני עצמו, אנחנו אוסרים זאת לכולם.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א