מֵהלכות קריאת המגילה
* יש לקרוא את המגילה כסדרהּ, והמדלג על פסוק או מילה כלשהי, אינו יוצא ידי חובה בהשלמתם לאחר מכן, ועליו לשוב ולקרוא ממקום הדילוג ואילך, כדי שהמגילה תיקרא כסדרהּ.
* אין להפסיק במהלך קריאת המגילה, לא בשהייה ארוכה ולא בדיבור, מלבד לצורך עניְני קריאת המגילה, כגון השתקת ילדים מרעישים המפריעים לשומעים.
* בדיעבד, יוצאים ידי חובה בקריאה מתוך מגילה חסֵרה, בשלושה תנאים: 1. רוב המגילה כתוב כראוי. ויש אומרים שדי בכך שחצי המגילה כתוב כראוי. 2. הפסוק הראשון והאחרון במגילה כתובים בשלֵמותם. 3. החלקים החסרים, אינם כוללים ענין שלם מהמגילה.
* מי שהתנמנם תוך כדי שמיעת המגילה מאחֵר, יש להניח שלא שמע חלק מהקריאה, ועליו לשוב ולקרוא בשנית מהמקום שבו החל להתנמנם.
* מעיקר הדין, מי שאינו מבין את לשון הקודש, רשאי לקרוא במגילה הכתובה בשפה אחרת, למעֵט המילים "הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים", אשר אף חכמינו ז"ל לא ידעו את פירושן. אולם, מנהג ישראל בכל מקומות מושבותיהם לקרוא את המגילה בלשון הקודש בלבד, ואף מי שאינו מבין את לשון הקודש, יוצא ידי חובה בקריאה זו.
* הטועה בקריאת המגילה בטעות המשַׁנה את משמעות המילה לגמרי, כגון שאמר 'יָשַׁב', לשון עבר, במקום 'יוֹשֵׁב', לשון הווה – לא יצא ידי חובה, ועליו לשוב ולקרוא מהמקום בו טעה; אך לא יברך על קריאה זו, אף באופן שהסיח את דעתו בין הקריאה הראשונה לשנייה.
* את שמות עשרת בני המן שבמגילה, כולל המילה "עֲשֶׂרֶת" שלאחריהם, יש לקרוא – לכתחילה – בנשימה אחת, כאות לכך שכולם נתלו כאחד על גבי העץ. ונוהגים לקרוא בנשימה אחת החל מהמילים "חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ".
* מצוות צריכות כוונה, ולכן, מי שקיים מצוה ללא כוונה, עליו לשוב ולקיימהּ; אולם, במצוה שמברכים לפני קיומהּ, למרות שצריך לשוב ולקיימהּ, אין לברך שנית. ובנוגע למשך הזמן הנדרש לכוונה לקיום מצוה – יש שנראה מדבריהם, שהכוונה נצרכת במשך כל זמן קיום המצוה, אולם, המשנה ברורה נוקט כי די בכוונה לפני תחילת עשיית המצוה.
קריאת המגילה בציבור ושלא בציבור
* כשאין אפשרות לקרוא את המגילה במנין, יקרא כל אדם בעצמו את המגילה, כיון שלכתחילה אין יוצאים ידי חובה בשמיעת המגילה מפי אחֵר כי אם במנין.
* מנהג קדום בישראל, להביא את הילדים והילדות שהגיעו לגיל 'חינוך' לבית הכנסת לקריאת המגילה, כדי לחנכם הן בשמיעת המגילה, והן בשמיעתה בציבור.
* בשעת הקריאה, צריך הבעל קורא לעמוד, מפני כבוד הציבור; ובשעת הדחק, רשאי להישען על הבימה, וכדומה, אף באופן שאילו ינטל החפץ שנשען עליו יפול. והשומעים רשאים לשבת.
* השומע את קריאת המגילה, ואין לפניו מגילה כשֵׁרה, לא יקרא יחד עם הבעל קורא, לא מתוך חומש ולא בעל פה, אלא אם כן הוא חושש שאם לא יקרא בעצמו לא יקשיב כראוי.