יוסף מאיר האס
"אבי הרה"ח ר' יצחק מרדכי דייטש זצ"ל היה מחשובי חסידי זוועהיל עוד באחרית ימיו של הרה"ק רבי שלומק'ה זי"ע" – סיפר הרה"ג רבי גדליה משה דייטש זצ"ל, ר"מ ומשפיע בחצה"ק זוועהיל, בשיחה שקיימנו עמו לפני מספר שנים (התפרסמה ב'המבשר תורני'). "מעשה פלא התרחש עמו, שעורר בשעתו הדים רבים. אבי זצ"ל התפרנס ממסחר בדולרים. בתחילת דרכו לא האירה לו ההצלחה את פניה. בכל פעם שרכש דולרים, ערכם עלה והוא הפסיד, וכן להיפך, כשמכר דולרים, ערכם ירד פתאום ושוב הפסיד.
"בצר לו נכנס לקודש פנימה אצל רבנו האדמו"ר רבי מרדכי זצ"ל וביקש ברכה להצלחה. אמר לו הרבי: 'מ'דארף פרעגן' [צריך לשאול]. אבי זצ"ל לא הבין בדיוק מהי כוונתו של הרבי, אך החליט שכל יום לפני שייצא לעבודתו יעבור דרך ביתו של הרבי וישאל את פיו כדת מה לעשות.
למחרת בבוקר הגיע אל רבנו, ורבנו אמר לו: 'היום ירד'. מיד הלך כשהוא חדור באמונת צדיקים טהורה ורכש בכל ממונו דולרים, והרוויח. למחרת הגיע שוב אל הרבי. הרבי היה באמצע אמירת תהלים וכתב לו על פתק מה יהיה. כך התחיל אבי לעשות חיל בעסקיו והרוויח רווחים נכבדים ביותר.
"לאט לאט יצאה השמועה בשוק שהצלחתו הפתאומית הינה מברכת קדשו של הרבי מזוועהיל, שבכל יום מגלה באוזניו את אשר יקרה עם הדולר, ונהיה מכך רעש גדול. למחרת היום, כשהגיע כדרכו לשאול את הרבי מה לעשות, לא רצה עוד הרבי לגלות לו את העתיד ופטר אותו בברכה רגילה שבכל אשר יעשה יצליח.
"הלך אבי זצ"ל להרה"צ המפורסם רבי אלי' רוט זצוק"ל – נאמן ביתם של רבותינו הק' מזוועהיל, סיפר לו את השתלשלות הדברים וביקש לדעת מדוע הרבי כבר אינו מוכן לגלות לו את אשר יקרה עם הדולר.
"אמר לו רבי אלי': ייתכנו כאן שני הסברים. אחד, הרבי רצה להוציא אותך ממצבך הדחוק, ולכן, כעת שכבר עלית על דרך המלך, שוב אין צורך להמשיך לגלות לך את הנסתר. שנית, הרבי כידוע בורח תמיד מכל ענין של פרסום, וברגע שהסיפור התגלה ברבים החליט לכבוש את רצף הגילויים כדי שלא ידברו עוד על כוחו הגדול".
"מעולם לא ראינו אותו בלי ספר"
באותה שיחה, שהתקיימה לפני 5 שנים במלאות 35 שנים להסתלקותו של רבנו, ואשר גרגרים בודדים ממנו הבאנו כאן, השתתף גם נכדו חביבו של רבנו זצ"ל הרה"צ רבי שמואל דוד גולדמן שליט"א [בן כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'אור אברהם' זצוק"ל] ראש ישיבה לצעירים זוועהיל.
"ההתמדה והיגיעה בתורה היו שני הדברים שבלטו באופן מיוחד אצל זקני הק'", סיפר. "מעולם לא ראינו אותו ללא ספר. לא היה קיים אצלו מושג של שעון וזמן, דרכו היתה ללמוד עד כלות הכוחות, וכשהיה מתעייף – היה פשוט צונח ונופל למיטה. כך גם לא היה לו זמן מתי לקום. כשרק היה מתעורר, היה קם ממיטתו ומתחיל להגות בלימודיו עד התפילה. לפעמים היה זה באמצע הלילה, וכך היה מכין את עצמו בלימוד של כמה שעות לפני התפלה. כשהתקינו בביתו לראשונה חשמל לפני למעלה משישים שנה, ביקש שימשכו חוט חשמל ליד מיטתו, כדי שאם יתעורר באמצע הלילה יוכל ללמוד לאור החשמל במיטתו ולא יצטרך להפריע למנוחתם של בני הבית".
הגר"מ דייטש זצ"ל ציין את אהבת התורה של הרבי כבר מימי ילדותו: "שמעתי מאבי הרה"ח ר' יצחק מרדכי דייטש זצ"ל, שאמו של רבנו, הרבנית הצדקנית אשת חבר של הרה"ק רבי גדליה משה זי"ע סיפרה לו, שכשהרבי היה ילד קטן היה חוזר כל היום על האותיות שלמד בת"ת, וכששאלו אותו על כך השיב ואמר: "הרי צריך ללמוד כל היום, אבל היות ואני יודע רק את האותיות, לכן אני חוזר עליהן כל הזמן"…
הגרש"ד גולדמן מוסיף: "סיפר לי אחד מחסידי גור בלונדון, שבבחרותו היה לו חבר חסיד זוועהיל, שקישר אותו אל זקני הק', ולמד אתו יחד משך כמה שנים (כידוע שדרכו של הרבי היתה ללמוד רבות עם בחורים וילדים). לפני נישואיו כשנסע ללונדון, הגיע להיפרד מזקני הק', וזקני הק' התחיל להתעניין אצלו מה שמו ומה מוצאו וכו'. התברר שלמרות לימודם יחד במשך מספר שנים, הוא לא הכיר אותו ברמה האישית כלל. הוא עצמו אף סיפר לי, שזקני הק' מעולם לא דיבר אתו, אפילו לא כמה דקות. הוספתי ואמרתי לו", מספר הגרש"ד גולדמן, "שגם אני, בתור נכד קרוב אליו, יכול להעיד זאת: הסתובבתי בביתו כמה שנים ואף למדתי אתו בחברותא כמה שנים, ואוכל לספר על כמה דקות בודדות שהצלחתי לשוחח עמו שיחת חולין".
אפשר לתת קוויטלאך גם לרבנית…
הגר"מ דייטש זצ"ל הוסיף ותיאר בהתרגשות איך כולם הרגישו כלפי הרבי כבנים לאביהם, וסיפר את אשר שמע מפי ראש הישיבה הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א, שאחד מבני משפחתו סיפר לו כי בבחרותו נחתך בידו מסכין, ובמקום ללכת הביתה ולספר זאת להוריו, הלך היישר לביתו של הרבי ושח לו את אשר קרהו… עד כדי כך היו החסידים קשורים לרבנו באהבה.
הגרש"ד גולדמן ממשיך בזיכרונותיו: "היה יהודי שהתגורר באחת הערים מחוץ לירושלים, שבנו הילד אובחן כחולה נפש ל"ע ואושפז בביה"ח לחולי נפש בירושלים. הוא היה מגיע פעם-פעמיים בשבוע לבקר את בנו בביה"ח, וכמובן הנסיעות הארוכות והמפרכות התישו את כוחותיו לגמרי. פעם אחת נכנס לזקני הק' ושח לו את צרתו הגדולה על בנו החולה וכן על קשייו הגדולים עם הנסיעות המתישות. אמר לו זקני הק' שאין לו מה לדאוג לגבי הנסיעות, מכאן ואילך הוא ייסע אל הבן החולה מפעם לפעם, וכך יוכל להוריד מעליו חלק ניכר מהנסיעות. ואכן, הוא עמד בדיבורו במלוא מובן המילה, וכמעט כל שבוע היה נוסע עם 2 אוטובוסים עד לביה"ח, שם היה יושב עם הילד החולה כמה שעות ומעודדו, וחוזר לביתו. כשניסו בני הבית לומר לו שייסע עם מונית ולמה לו להיטלטל בדרכים כמה שעות ולהחליף אוטובוס בנסיעה, לא אבה לשמוע על כך, באמרו שנסיעה מונית גוזלת ממון רב וחבל על הכסף… [הגרש"ד גולדמן מציין שתמיד היה רבנו נוסע באוטובוסים ולא ראה בכך שום פחיתות כבוד ברוב ענוותנותו].
"דלתו היתה פתוחה לכולם בכל עת ובכל שעה, ומכשיר הטלפון בביתו תמיד היה פעיל וכולם ידעו שאפשר להתקשר בכל שעות היממה. כשחזר מבית החולים אחרי התקף לב שעבר, ניסו הנכדים ובני הבית להחיל זמנים קבועים לקבלת קהל ולשיחות טלפוניות, אך זקני הק' לא הסכים לכך בשום אופן, וכשאמרו לו שהרי הוא צריך כעת רפואה ומנוחה, הגיב ואמר: 'מנין לכם מהי רפואתי? הרפואה שלי היא לקבל אנשים ולשוחח איתם'"…
"מעצמו לא החזיק זקני הק' מאומה, וגם כשביקשו ממנו ברכות וישועות, תלה זאת בכוחו הגדול של זקנו הק' מרן הרה"ק רבי שלומק'ה זי"ע. פעם כששהה בחו"ל, אברך מאנ"ש שלח לו מכתב שכולם ממתינים לחזרתו ארצה כי רוצים להיכנס אליו עם קוויטלאך. זקני הק' החזיר לו תשובה, שהרי מחברתו הרבנית גם היא נכדתו של רבי שלומק'ה ואפשר גם לתת לה קוויטלאך… מאידך יש לציין, שהוא ידע היטב את כוחו הגדול, ולמרות הכל החזיק את עצמו בענווה גדולה. היה זה פעם כשמאן דהו הזכיר בפניו אחד שלא נפקד בפרי בטן, וזקני הק' התבטא ואמר: 'נו, פאר וואס קומט ער נישט אריין?!' [נו, מדוע אינו נכנס אלי?!].
"רבי, אני רוצה חביתה!"
מספר הגרש"ד גולדמן: "בבחרותי ישנתי עם זקני הק' בחדר, ופעם בשעה 2 בלילה צלצל הטלפון. הרמתי את השפופרת, על הקו היה אברך שביקש להודיע לרבי על נערה יתומה שאחד השלבים בקשרי שידוכיה מתקדם באופן רציני. עדכנתי את זקני הק' בדברים והוא הנהן בראשו כיודע במה מדובר. למחרת פגשתי את האברך ונזפתי בו על כך שהוא מתקשר בשעה כה מאוחרת בשביל להודיע כזה פרט לא חשוב. לפליאתי, השיב לי האברך ואמר: 'תאמין לי, גם אני היססתי רבות אם להתקשר או לא, אך מה אעשה שהרבי פקד עלי חד משמעית, שהיות והנערה יתומה ואין מי שידאג לה, הוא מעוניין להתעדכן בכל פרט בשידוך המוצע לה'…
"זקני הק' היה מחזק לבבות נשברים ונדכאים. במילה טובה ובמחמאות נדיבות היה משפר את מצב רוחם הרעוע ומכניס חיות לחייהם המרים. היה פעם מקרה שהוא כיבד חולה נפש אחד לגשת להתפלל לפני העמוד בשבת, ואחרי התפילה אמר לו אחד המתפללים כי הוא לא התפלל יפה. האיש נפגע מאד וסיפר את הדברים לזקני הק' בעצבות גדולה, אך זקני הק' אמר לו על אתר כשבת שחוק נסוכה על פניו: 'אתה חושב שבאמת לא התפללת יפה? הוא אומר זאת רק בגלל שהוא מקנא בך!'… כך במילים ספורות שימח את האיש המסכן וגרם לו סיפוק. הייתה שכנה בבנין, חולת נפש, שהייתה מגיעה מפעם לפעם אל זקני הק' ואומרת ומכרזת: 'רבי, אני רוצה חביתה!'… וזקני הק' מיד הזדרז חיש מהר והכין לה חביתה בכבודו ובעצמו".
קודש קודשים, אוהב ישראל
זכותו תגן עלינו שנזכה להפקד בפקודת ישועה ורחמים אמן!!!
לתשומת לבכם: הרה"ג ר' גדליה משה דייטש נפטר ל"ע לפני כמה שנים.
הכתבה בהמבשר פורסמה לפני 5 שנים, אז היה עוד בין החיים. יש תקן את תוארו: ז"ל.
יישר כח