מי שזכה להסתופף בצלם של גדולי ישראל בימי הפורים, זכה לראות שמחה מהי. כיצד נתן להתרומם אל על באמצעות השמחה, ועד כמה מסוגלת היא להשרות על האדם מצב של התעלות והרחבת הדעת.
שמעתי מאבי מורי שליט"א, תיאור מחוויותיו האישיות כיצד היתה נראית ההתרוממות הגדולה בשמחת הפורים בדורות עברו.
כאשר באו יהודי התפוצות לארץ הקדש לאחר השואה, הם שבו אחד מעיר ושנים ממשפחה כפשוטו ממש, שבורים ורצוצים בגופם וברוחם. היתה אז תופעה מנוגדת: מצד אחד, היו חלק מבני התורה שהמצב הקשה גרם להם להתחזק, משום שהם חשו תחושת שליחות להשלים את הפער הגדול שנוצר עם הכחדתו של מרבית עולם התורה. ההכרה הזו נסכה בהם כח להתגבר על הקשיים והנסיונות ולהמשיך הלאה. מרביתם התרכזו ברכוזים הגדולים של בני התורה שהיו קימים אז, כמו ישיבת 'היכל התלמוד' בתל אביב ועוד; אולם היה מספר בלתי מבטל של בני תורה שנשברה רוחם ונחלשה דתם ואמונתם.
אבי הגיע לארץ יחד עם אח אחד נוסף, רבי מרדכי טורק זצ"ל. שניהם היו אודים מצלים מאש, בודדים מכל בני משפחתם שנכחדו בשואה. בבואם הצטרפו למסתופפים בישיבת 'היכל התלמוד'. בפורים הראשון לשהותם בישיבה, התאספו כל תלמידי הישיבה שבאו מאותם אזורים באירופה, כשבזכרונם עדין חרוטות חגיגות הפורים בשנות הנעורים בצל משפחתם. הזכרונות הצורבים העיקו על השמחה ומצב הרוח.
או אז קמו שנים מהבחורים, הלא הם רבי אברהם ליפקוביץ זצ"ל, רב קהלת 'שבת אחים' בבני ברק, שנודע כמחנך נפלא במוסדות ה'חנוך העצמאי' ומחבר הספר 'רביד הזהב', ורבי שלמה לורנץ זצ"ל, שלימים שמש איש אמונם ושליחם של גדולי ישראל. שניהם נודעו כתלמידי חכמים מפלגים בקנה מדה. השנים החליטו לשמח את הצבור. ובכן, איך משמחים? אין שמחה כשמחת התורה! הם נעמדו על כסאות למול פניהם של כל הנוכחים, וסכמו ביניהם שהאחד יאמר את כל השאלות של תוספות במסכת בבא קמא, והשני יאמר לעמתו את כל התרוצים…
וכך התנהלה ביניהם השיחה במשך שעה ארכה. זה מצטט שאלה וזה משיב תשובה, זה מביא ראיה והשני מביא את הראיה הבאה. כך דלגו מתוספות לתוספות עד סוף המסכת, לעיניהם המשתאות והמאשרות של המשתתפים…
המשג הזה כבר הובא בראשונים. 'שמחת פורים' בזמנם היתה, שהיו שואלים שאלה הלכתית, כלם היו מתאמצים לפתר אותה בכה ובכה, וכך היתה מתרבית השמחה – שמחה של תורה. זו היתה צורת שמחת הפורים בימים ההם!
כך ראיתי מובא בספר 'שבלי הלקט', שכתב כי בישיבתו של בעל ה'תרומת הדשן' רצו לשמח בפורים, והיו שואלים חידות בדברי תורה והלכה. הוא מעתיק שם את אחת השאלות המענינות שנשאלו שם.
זה היה הרשם והזכרונות שנותרו משמחת הפורים; השגות אחרות לגמרי, משגים מרוממים של שמחה!
●●●
אבי מורי שליט"א אף תיאר באזני את בקרו של אחד מימי הפורים בביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל. לאחר תפלת שחרית הזמין ה'חזון איש' את הנוכחים לחדרו, ורגעים מספר לאחר מכן נכנס גיסו, מרן ה'סטייפלער' זצ"ל, כששני מגשים בידו – על האחד הנחו כוסיות יין ל'לחיים', והשני נשא מיני מאפה ומזונות כדי לקים בהם 'משלוח מנות' לכל המתפללים הקבועים במנין. ה'חזון איש' אמר ל'סטייפלער' שיתן לזה ויתן לזה בשליחותו, ולאחר טעימה קלה וקיום מצות משלוח מנות החלו הקהל לרקד לכבוד היום בשמחה ובעליזות.
הגאון רבי צבי כגן זצ"ל, אחד מהמתפללים הקבועים, שהיה יהודי 'נובהרדוקער' ברוחו, קם ואמר בפני ה'חזון איש' על מתפלל בשם רבי יעקב מרדכי מרקוביץ: "ליהודי הזה יש הרבה עוגיות ויין, אבל קורת גג אין לו!" היה זה לאחר שרבי יעקב מרדכי בנה קומה שניה בביתו עבור צאצאיו, ולא היתה הפרוטה מצויה בכיסו כדי שיוכל להשלים את הגג.
ה'חזון איש', שהיה במצב רוח מרומם, קם ממקומו, הושיט לרבי יעקב מרדכי את ידו והתבטא: "התרצה לקבל 'דאך' (- גג) כמשלוח מנות? נו, 'אל ישב דך נכלם'… יהיה לך אם ירצה השם 'דאך'!…"
אבי מורי ספר שלאחר ימים ספורים הצליח הלה בצורה מפלאה להשיג את כל הסכום הנדרש כדי להשלים את הגג, כפי שברכו ה'חזון איש'…
עוד על שמחת הפורים אצל ה'חזון איש', ספרו אחיניו, כי בימי שבתו בוילנא היה טורח ללכת מרחק רב עד לביתו של אחיו הבכור, הגאון רבי יצחק קרליץ זצ"ל, כשבידו משלוח מנות עבורו, וכאשר קרב ובא סמוך לבית אחיו, היה חובש את כובעו הפוך כדי להרבות בשמחה.
●●●
רבי יעקב צוקר שליט"א מספר ספור לא ידוע לרבים, על מקרה נפלא שארע עם ה'חזון איש' ביום הפורים.
אל ה'חזון איש' היו באים בחורים שונים לשוחח עמו בלמוד ולקבל את הכרעותיו. בחור אחד היה רגיל לבוא עם כובע קש, שאינו תואם מעמד בן ישיבה. אך ה'חזון איש' לא העיר לו על כך מעולם, שכן לא רצה חלילה לפגע בו, וחכה לזמן מתאים כדי להעיר לו כראוי.
בהגיע יום הפורים, כשהגיע אותו בחור עם הכובע, פנה אליו החזון איש ואמר: "זמן רב אני מתלבט מה יהיה הדין אם שור יפגע בכובע הקש של מר ויאכל אותו. האם יחשב הדבר בגדר מזיק של 'שן', מארבעת אבות המזיקים השנויים בתחלת מסכת בבא קמא, שכן רגילה הבהמה לאכל קש; או שמא נחשב הדבר מזיק של קרן, כי הקש הוא גבוה מדי, ומשנה הדבר שבהמה תגיע עד לראשו של האדם להזיקו באכילת הקש"…
אותו בחור הבין היטב מבין המלים כי כובע קש ובן ישיבה אינם דרים בכפיפה אחת. אבל יותר מכך, הוא התפעל כיצד השכיל ה'חזון איש' להעיר על כך דוקא ביום הפורים בצורה כה מענינת.
"בואו ונשמח בכל השלמות" – אמר הבחור
לפני עשרות שנים, שמעתי ממורי ורבי, מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', על בחור בודד מכל משפחתו, שבור ורצוץ, שהגיע לישיבה לאחר השואה במצב דחוק ביותר, בלי כסף אף לצרכים המינימליים ביותר.
ביום הפורים, כאשר הגיע לביתו של רבי גרשון, כבדו ראש הישיבה לשתות מעט יין. לאחר ששתה והתבשם כראוי, פתח בדברים מרגשים בקול צעקה: "היהודי הקדוש מפשיסחא אומר שכאשר יהודי עושה מצוה צריך לעשותה בשלמות. אם כן הבה נעשה זאת למעשה: בואו ונשמח בכל השלמות!"…
מרב התרגשות התעלף הבחור. העירו אותו, והוא חזר על המשפט בצעקה, ושוב נפל על הרצפה מעלף. כך ארע שלש או ארבע פעמים, עד שהכניסו אותו לחדר צדדי, שם נרגע מעט ורוחו שבה אליו.
רבי גרשון אמר אז בהתפעלות, שהוא נוכח לראות מה מתחולל בתוך הפנימיות של בן ישראל. כאשר יהודי מגיע לידי שמחה, נפרץ באחת הסכר ורגשי הקדש וההתרוממות הנמצאים עמק בלבו מוצאים את דרכם החוצה. למרות השבר והיגון שאותו יהודי עטוף בהם לאחר כל מה שפקד אותו, כשהשמחה פורצת – היא פורצת עם שלהבת אש י-ה, המבעבעת ללא הרף בלבו של היהודי!
●●●
מצד אמי מורתי ע"ה, אנו מיחסים כצאצאיו של הגאון רבי אליקים געטשליק שלזינגר זצ"ל, מנהיג בית המדרש הגדול בהמבורג ומגדולי חסידי אשכנז. רבי געטשליק נמנה על תלמידיו של הגאון הגדול בדורו, רבי יעקב עטלינגר זצ"ל, בעל ה'ערוך לנר'. ישנן תשובות של ה'ערוך לנר' הממענות אליו, שם הוא מכנה אותו בתאר 'מיושבי בית המדרש'. הוא גם מזכירו במכתבים בסוף ספרו על מסכת יבמות.
רבי געטשליק הביע את רצונו להורות לצאצאיו שלא להשתכר בפורים. ומדוע – משום שבעקבות השכרות בפורים, נודעה גדלותו העצומה בתורה; ומעשה שהיה כך היה:
במשך כל עתות השנה היה רבי געטשליק יושב ספון בפנתו והוגה בשקידה עצומה בתורה ללא הרף; אך עדין לא היה ידוע ברבים ההקף העצום במכמני התורה בם הוא שולט. שנה אחת ביום הפורים, כאשר 'נכנס יין', נצל רבו בעל ה'ערוך לנר' את העת לבדק את ידיעותיו בש"ס ופוסקים ו'להוציא סוד'. ואכן, התלמיד לא החטיא בשום תשובה!
למחרת פורים, כשפג הימנו היין, נגש אליו רבו והציע לו לשמש כמורה הוראה ודין במקום. כשנסה רבי געטשליק להתחמק ולומר "איך יש לי שיכות לזה", גלה לו רבו מה ארע עמו בפורים…
מספר במשפחה, כי כאשר נשאל על כל משנה שהיא בכל הש"ס, היה אומר את כל לשון המשנה עם פרוש הברטנורא והתוספות יום טוב בעל פה! מאז אותו המעשה, היו משחרים לפתחו עם שאלות שונות בעניני תורה והלכה, ולא יכול היה להתחמק כפי שנהג עד מקרה זה. לכן הזהיר את צאצאיו כי אם אינם מענינים שידעו עליהם כי הם תלמידי חכמים – שלא יעזו להשתכר!…
זוהי שמחה של פורים! שמחה שמביאה בכנפיה התעלות למשגי רוממות. זוהי למעשה התועלת של פורים, כנגד שפלות הדעת והפחיתות שבקש עמלק להחדיר בנו.
"רבי, נטיעה של שמחה נטע"
חדוש נפלא אמר הגאון רבי יוסף רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת 'אור ישראל' לצעירים, אחיו הצעיר של מרן הגאון רבישמואל רוזובסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז':
חז"ל מספרים (מגלה ה, א) שרבי נטע נטיעה בפורים. הגמרא שם שואלת כיצד נטע רבי בפורים שאסור במלאכה, ומתרצת "רבי, נטיעה של שמחה נטע".
תמה רבי יוסף על דברי הגמרא: רבי הקדוש, נשיא ישראל, שהיה ידוע בעשירותו הגדולה, ומן הסתם נתן לשער שבאו כל העניים לקבל ממנו מתנת יד בפורים – לא מצא זמן מתאים יותר לנטע עץ חוץ מעצומו של יום הפורים? אתמהה!
אלא, באר רבי יוסף, בודאי באה הגמרא ללמד כאן משהו עמק יותר. לכל חג וחג יש את הנטיעה שלו: פסח הוא נטיעה של אמונה, שבועות הוא נטיעה של אהבת התורה, ראש השנה הוא נטיעה של יראת שמים ופחד הדין, יום הכפורים הוא נטיעה של כפרת עוונות, וסכות הוא נטיעה של אהבת הבורא אלינו, אהבה שמגיעה לשיאה ביום שמחת תורה, בו אנו לא רוצים להפרד מאבינו מלכנו.
רבי למד אותנו שפורים הוא עת נטיעה של שמחה! לא די לשמח עם הנס שהיה בעבר, אלא יש לדעת כי להערכת התורה ולשמחה של מצוה – יכול האדם לזכות בפורים!
כשנוטעים באדמה, אין מיד תוצאות בשטח. הנטיעה היא רק השלב ההתחלתי. גם בפורים כך: נוטעים שמחה של מצוה, שמחה של רוממות, ואת הזרעים שלה קוצרים במשך שאר ימות השנה. אותה נטיעה של התרוממות תשאיר את חותמה והשפעתה לכל ימות השנה, על ידי שמחה אמתית מדברים רוחניים.
זוהי העבודה שלנו בימי הפורים – להרחיב את הלב ואת הדעת לאפיקים רוחניים. כך נמחה את שיטתו ודרכו של עמלק, שנסה לקרר ולצנן אותנו מעבודת השם. כשאנו נתרומם ונתעלה מהבלי הזמן, זו תהיה התשובה המוחצת כנגדו וכנגד שיטתו.
●●●
כשעוסקים בנושא זה, מן ההכרח להזהיר מפני הליצנות העלולה לחדר בחג הפורים. היצר הרע מנסה להכשיל אותנו דוקא בדבר הנורא הזה, שכנגדו תקן עצם החג.
הגאון רבי שלמה שמשון קרליץ זצ"ל, אב"ד פתח תקוה, ספר כי בהיותו בחור השתתף בסעדת הפורים במעונו של מרן הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, בעל ה'ברכת שמואל'.
בחורים רבים הגיעו לחג את חג הפורים במחצת רבם. אחד הבחורים, שהיה עלוי נפלא, אמר את כל הפרק הראשון בגטין בחרוזים, ואז החל משמיע 'פורים תורה': נאמר בפסוק (שמות יז, יא) "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל". וקשה, איך הרים משה ידו; הרי אמרו בסנהדרין (נח, ב) "המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע"?
עוד המלים על שפתיו, קם רבי ברוך בער ממקומו ומחה כנגדו בנחרצות: "ליצנות, ניט ביי מיר אין שטוב (- ליצנות, לא אצלי בבית)!…"
ולא הסתפק רבי ברוך בער במחאה, אלא עמד וגרשו מביתו!
"לאיזה בעל-בית אין ששה כסאות", התאונן החפץ חיים
נסים באמרה חריפה משמו של מרנא ה'חפץ חיים' זצ"ל.
הנה על הפסוק "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק", מפרש רש"י הקדוש: "נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כלו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם".
הרב רבי רפאל וולף שליט"א, נאמן ביתו של מרן ראש הישיבה, הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל, מספר כי יש תחת ידו העתק ממכתב של מרן ראש הישיבה זצ"ל, אותו שגר לדודו, מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. בתוך הדברים כותב הרב שך כך:
"שמעתי מהגאון הצדיק בעל 'חפץ חיים' שליט"א דבור אחד, ומראין הדברים איך הוא רחוק מאתנו, ועד לאיזה מדרגה הגיע…
"…שפעם אחת קרא אליו את הרב רבי משה קינשיכער מראדין, ושאל אותו מדוע אנחנו מחרישין, הרי אין כבוד שמים בעולם כי אין הכסא שלם ואין שמו שלם.
"ואמר לו בזה הלשון: וועלכע בעל הבית האט ניט קיין זעקסט שטולען – אונד דער מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, האט ניט קיין איין שטול אגאנצען!…"
ובתרגום לעברית: איזה 'בעל הבית' אין לו לפחות ששה כסאות, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אין לו כסא אחד שלם!…
ומסים שם הרב שך ש'הדברים חודרים מאד'!
הגאון רבי מאיר צימרוט שליט"א, מספר כי אחיו שאל פעם את מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, מדוע אינו 'מפרגן' לעצמו כסא עם משענת נורמאלית ורגילה. השיב לו הרב שטיינמן בחדות: להקדוש ברוך הוא אין כסא שלם, ואני אשב על כסא עם משענת".
היה בזה רגע של גילוי לב, וחשיפת סוד מדוע אינו ישוב על כסא שלם…
אכן עלינו לקחת את הדברים ללבנו ולזכור כי הקדוש ברוך הוא מצפה שנתקרב אליו ונלחם בקרירות העמלקית המונעת אותנו מלעבדו כראוי!
(מתוך סדרת הספרים 'אוצרותיהם אמלא' פרשת בשלח)