כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא ית', אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה…" (שער הבחינה פרק ב)
אחד מתלמידיו של הגאון רבי חיים מרדכי קטץ זצ"ל ראש ישיבת טלז קליבלנד, סיפר: בשבת האחרונה לחייו של רבינו באנו לביתו קבוצת בחורים כמדי שבת לשמוע ועד בחובות הלבבות. באותה שבת למדנו בשער הבחינה על עניין ההתבוננות בצמחים, שלמרות שהצמיחה הינה כל הזמן וללא הפסק, אינה ניכרת מרגע זה לזה שלאחריו, אלא רק אחרי תקופת מה.
לאחר שסיים רבינו את הוועד קרא לי לצד ואמר לי בחיבה: כמו שלמדנו על הצמחים, כן הוא בעניין העלייה הרוחנית של האדם. למרות שעלייתו רצופה ומתעלה מרגע לרגע, ייתכן שלא יבחין בזה מיד ורק לאחר תקופת-מה יבחין עד כמה עלה ונתעלה.
והסביר התלמיד: רבינו בחכמתו הכיר את טבעי, שהייתי מלא מרץ וחסר סבלנות, וידע שקרוב אני ליפול ברוחי אם לא אחוש בעלייתי הרוחנית, וייראה בעיני שלשווא כל עמלי. בדברים אלו עודד את רוחי שלא אתייאש וסוף ההצלחה לבוא, ואז תהיה מורגשת בכל עוצמתה. והוסיף אותו התלמיד: ביום שלישי בשבוע שלאחר מכן נסתלק רבינו מעמנו, ודברים אלו שאמר לי היו אצלי כצוואתו האחרונה ואכן עמדו לי בכל תהלוכות החיים.
(באר מחוקק)