"יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם… וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א', י"ד)
שני תפקידים היו למאורות ברקיע השמים: האחד, לקביעת הזמנים, להבדיל בין היום והלילה – אותות למועדים, ימים ושנים. והשני, להאיר על הארץ.
הגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל מעיר את תשומת לבנו, שהתפקיד הראשון של קביעת הזמנים חשוב יותר מתפקיד ההארה על הארץ, שהרי התורה הקדימה אותו. ועוד, למדים זאת מדבר רש"י שכתב עה"פ "והיו למאורות ברקיע השמים": 'עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם', משמע, שהוא תפקיד משני ביחס לתפקיד המרכזי – קביעת הזמנים והמועדים.
"ללמדנו" – אמר רבי שמחה – "כמה חשוב להקפיד על שמירת הזמנים והעיתים, לקיים כל מצוה בזמן המדויק, זמן תפילה וזמן קריאת שמע, כניסת שבת ויציאת שבת. וגם לנצל את הזמן כראוי, לא לכלותו ולאבדו".
●●●
בערוב ימיו של הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל, גופו כבר היה תשוש ומיוסר. בוקר אחד ניסו בני ביתו להעיר אותו לתפילת שחרית, אך הוא ישן שינה עמוקה, כיאה למי שעבר אירוע מוחי קשה.
"משכתי בשמיכה שלו" – מספר נכדו – "קראתי באזניו בקול גדול: 'סבא! סבא! צריך כבר לקום!', אך דבר לא הועיל. מידי פעם הוא פקח את עיניו אבל העייפות הכריעה אותו, הוא נרדם שוב ושוב.
לאחר כמה ניסיונות נכנסה בתו אל החדר ואמרה: 'אני אראה לכם איך מעירים את אבא שלי'. היא ניגשה אליו וקראה בקול: 'אבא! זמן קריאת שמע! עוד כמה דקות סוף זמן קריאת שמע!'.
"מיד, כאילו זה הניסיון הראשון להעירו, פתח רבי שלום את עיניו לרווחה, הסיט מעליו את השמיכה התיישב על מיטתו כנשוך נחש, כאילו לא היה זקן, כאילו לא עבר אירוע מוחי, וקרא בחרדה תוך כדי שהוא מביט בשעון: 'אוי! אוי! למה לא אמרו לי? הלא בעוד כמה דקות סוף זמן קריאת שמע!'.
"רק כאשר הרגיעו אותו בני הבית, ואמרו לו שיש עוד די זמן ואפשר עוד להספיק לקרוא קריאת שמע, נרגע, ונגש מיד לקיים המצווה בשמחה".
●●●
פעם נכנס הגאון רבי יהודה זאב סגל זצ"ל, ראש ישיבת מנצ'סטר, לחדר בפנימיה של הישיבה. הוא ראה בחור ישן, ולמרות שהיה זה כמה דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, הוא החליט שלא להעיר את הבחור.
בשעה אחת עשרה נכנס הבחור לישיבה, ראש הישיבה קרא לו ואמר לו: "יש לך לב חזק!".
הבחור התיישב במקומו, וניסה להבין מה רצה ראש הישיבה בדבריו, האם זו היתה מחמאה או שמא נזיפה? לאחר כמה רגעים החליט הבחור כי תורה היא, ולימוד היא צריכה! הוא ניגש לראש הישיבה ושאל אותו למה התכוון בדברו?
ענה לו רבי יהודה זאב: "כשהייתי בחדר שלך וראיתי אותך ישן שנת ישרים, חמש דקות לפני סוף זמן קריאת שמע, חשבתי שכאשר תתעורר ותראה כי עבר הזמן, בוודאי תתעלף! והנה אני רואה שהכל עבר בשלום, והגעת לבית המדרש כרגיל, אין זה אלא שיש לך לב חזק!"…