"עשרה נסיונות…" (אבות ה ג)
סיפר הרה"ח ר' משה טוביה גרינצווייג ז"ל, ממשמשיו של האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זצ"ל: בתקופת שימושי אצל מרן זי"ע, הייתי עומד על משמרתי לשרת בקודש לפני התפילה. פעם התאחרה התפילה מאוד מחמת סיבות שונות, והנה, לאחר כל ההכנות, כאשר מרן כבר היה מוכן להיכנס לתפילה, ורק היה עליו לקחת איזו תרופה שהיתה מוכנה עבורו – הגשתי לו את בקבוק התרופה, והוא נפל ונשבר. ומחמת כך התאחר הרבי עוד קצת זמן מלהיכנס לתפילה.
התמלאתי בושה וכלימה על כך שבגיני התעכב הרבי, ולאחר התפילה ניגשתי לפייסו על כך. הרבי קיבלני במאור פנים, ובראותו את שברון לבי הטיף עלי מילות תנחומין ואמר: "חלילה, ס'איז מיינע נסיונות, אז א יוד נתעלה ווערן בקדושה, מאכט זיף א התנגדות" – חלילה, אלו הם הנסיונות שלי. כשיהודי צריך להתעלות בקדושה, נעשית התנגדות לעומתו. כלומר, כיון שכבר היה מוכן להיכנס לתפילה, הערימו לפניו עוד נסיון כדי לעכבו, וממילא הבקבוק נשבר בגללו ולא בגללי…
(מובא [בשינויים קלים] בספר 'הליכות החיים' מתוך ספר 'איש חסיד')