"והנה באמת זהו המבחן שבו נבחנים ונבדלים עובדי ה' עצמם במדרגתם, כי מי שיודע לטהר לבו יותר, הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך" (מסילת ישרים פרק טז).
מעשה מופלא סיפר הגאון רבי משה קפלן, שזכה ללמוד בחברותא הרבה שנים עם הגרב"צ פלמן זצ"ל. שנה אחת בחודש אלול לאחר שסיימו ללמוד באותו יום אמר לו רבנו שיש לו בעבורו אתרוג יפה מאוד ומושלם בתכלית השלמות, גם במראה וגם בגידול, אשר לא נראה כבושם הזה שנים רבות. אבל – הוסיף רבנו – כיון שזה כל כך מהודר איני רוצה להביא את האתרוג לכולל, כדי שאחרים לא יראו את זה ויקנאו, אלא בוא לביתי ואתן לך את האתרוג.
כמובן, ר' משה מגיע לביתו של רבנו, רבנו זצ"ל מוציא מתוך קופסה אתרוג עטוף בפשתן ובדחילו ורחימו פותח את העטיפה, מראה לו את האתרוג ונותנו לו. החברותא מביט ומתפעל. כזה אתרוג באמת מעולם לא ראה, ובוודאי שלא העלה על דעתו שיזכה שנה אחת ליטול ולברך על אתרוג כזה. אבל, הוא חושב בליבו, כזה אתרוג יפה – לא יתכן שיש לרב שני אתרוגים כאלו, בוודאי רבנו מביא לו את האתרוג המהודר הזה, ולעצמו הוא מסתפק באתרוג פחות יפה ופחות מהודר. והוא פונה לרבנו ושואלו: ומה עם הרב? איזה אתרוג יש לו? רבנו עונה לו: את האתרוג הזה ייחדתי בשבילך. אני מסודר כבר עם אתרוג אחר. החברותא מבין שהאתרוג הזה הוא יותר מהודר ויפה, ומנסה להתנגד ולסרב, אבל רבנו החלטי בדעתו שהאתרוג הזה יהיה לחברותא.
לאחר כל הדין ודברים עוטפים שוב את האתרוג, מניחים אותו שוב בקופסה ורבנו נותנה לחברותא. והנה לפתע פונה רבנו אליו, לוחש לו באוזנו ואומר: ר' משה, אל תברך על האתרוג הזה בסוכות! החברותא נבהל ומתפלא. למה? הרי על כזה אתרוג ודאי שראוי לברך בחג? אומר לו רבנו: זה מורכב. החברותא היה בהלם. מה, זה מורכב? א"כ למה הרב מביא לו את זה?
רבנו משיב ואומר: רציתי ללמד אותך, שלפעמים אדם נראה מבחוץ הדור ונאה אבל בפנים הוא מורכב. האדם יראה לעינים, ונראה לו שהאדם הזה שמתנהג כך הוא שלם בתכלית השלמות. אבל ה' יראה ללבב, ואם הלב מורכב אינו שווה כלום. רחמנא ליבא בעי. עיקר הדגש שצריך להקפיד בעבודת ה' הוא שהלב יהיה שלם, כמו שכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. אל תבט אל מראהו, אל תתפעל מחיצוניות, העיקר תקפיד על הפנימיות, להיות מרוצה לפני השי"ת.
(שלמים מציון)