היה זה לפני מספר שנים. הייתי זקוק פעם לסכום כסף מכובד כדי שאקבל זכות השתתפות בהרשמה נדירה שהיתה חשובה לי עד מאוד, וכדי לזכות בדבר הייתי צריך לתת את הכסף עד ערבו של אותו יום. לאמיתו של דבר לא היה לי שום דרך מוצא מאיפה לקבל סכום כזה, ובתוך זמן קצר כל כך.
כשנעמדתי להתפלל מנחה, חשבתי לעצמי, הרי הזמן קצר והמלאכה מרובה להשתדל, ואין לחם יורד מן השמים, והצטערתי צער גדול על מניעת הרווח וההפסד. אך באותו רגע נתחלפה מחשבה בליבי, מה?! הרי הולך אני כעת להתפלל תפילת מנחה לה' שהכל בידו, וכי יפלא מה' דבר, והרי אין מעצור לה' מלהושיע בין מעט בין הרבה, בין בזמן מרובה ובין בזמן מועט.
ואז תפסתי אומנות אבותינו לדרוש את ה' באותה תפילה בחזקה, ופניתי אליו יתברך בתחנונים גדולים ובבקשת רחמים רבים שיבוא לי לעזרה באיזה אופן, כי צורך גדול יש לי בעניין הזו וכי רבים רחמיו, וישועת ה' כהרף עין. וכך אמרתי בתפילתי: רבוש"ע, הלוא אתה הוא כל יכול ואין שום דבר הנמנע ממך לעשות כרצונך גם בתוך דקות ספורות, אנא עזור נא בבקשה באיזו דרך שהיא בעת הזאת במקום שאני עומד שם.
והנה תיכף ומיד כשפסעתי את שלושת הפסיעות של סיום התפילה בלחש, מגיע נגדי איש יהודי זקן זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, ונעמד על מקומי בלי להתבלבל, כך שלא יכולתי לחזור את הפסיעות כנדרש. בראותי זאת הסתכלתי עליו בפליאה, בחושבי לעצמי, הרי רואה הוא שמישהו עומד שם, ואיך עושה כך לקחת מקומו של האחר בלי להתייחס אליו, וגם הרי מקומו קבוע לו בביהמ"ד, ואם כי הוא מבוגר ממני בהרבה שנים, הרי יש לו את מקומו אשר התפלל שם, ומוזר הדבר שאיש זקן ומכובד אינו מתייחס להעומד שם מקודם, לבקש לכל הפחות סליחה שנעמד במקומו של האחר.
ואז נצנץ לי רעיון במוחי, כי בוודאי לא בכדי קרה זה הדבר, כי גם זה מה', ואולי משם תצא הישועה. ומיד לאחר חזרת הש"ץ הלכתי אחריו בדרך החוצה לשאול לפשר מעשהו. ואכן הוא החל לפייסני ולתרץ מעשיו, כי לא שמע טוב כל כך את בעל התפילה במקום שעמד שם [הגם שאותו בעל תפילה מתפלל בקביעות כל יום לפני העמוד, והאיש הזה גם מתפלל על מקומו הקבוע בדרך כלל].
אך תיכף אמרתי לו, והנה אנוכי חשבתי כי גזירת המלך היא ומשמים שלחוך לעזרני כעת במצוקתי… שהרי הגעת אל מקומי שלא באופן היושר והשכל, ואכן שטחתי לפניו את בקשתי, והסכים מיד למלאות רצוני, באמרו, אם משמים רוצים כך אי אפשר לסרב בדבר, וכך הסתדרו הדברים ממנו על הצד הטוב ביותר שנתן לי מתנת יד מכובדת והגונה בנדבת לבו ומברכת ה' עליו… ואכן אחר תפילה ובקשה זאת, ידו היתה נטויה עלי רבות לפעמים לבוא לעזרתי בחסדי שמים.
*
עומדים אנו בערב חג השבועות. היסוד הבסיסי כדי להנחיל את התורה ולקיים מה שכתוב בה הוא חיזוק בדבר האמונה, שהיא הדיבור הראשון שאמר הקב"ה – "אנכי ה' אלקיך… לא יהיה לך אלקים אחרים על פני". צריך להיות מודע לכך שאין שום דבר בעולם הנעשה מעצמו מלבד דבר ה', הכל מתנהל על ידו. וכבר אמר דוד 'כל מצותיך אמונה', יש לחזור כסדר על אמונת ה' והבטחון בו ולהחדיר אל הלב כי הכל נעשה על ידי הקב"ה בעצמו, ואז יש לצפות שיקיים האדם את כל דברי התורה הזאת על אף הקשיים והנסיונות שבה.
הכהן הגדול מאחיו ה"ה ה"חפץ חיים" זצוק"ל היה חי בזה, אצלו היה הקב"ה דבר מוחשי, מה שכתוב בתורה היה אצלו מציאות גמור שאי אפשר לזוז ממנה. מספרים עליו, שלאחר שנפטר עליו אביו מולידו בקיצור ימים ושנים ל"ע, נישאה אמו לאלמן אחד שכבר היתה לו בת מאשתו הראשונה. ובאחד הימים שמע איך אמו באה בדברים עם אביו חורגו על כך, שהוא מבקש ממנה שתואיל לתת לבתו את בנה החפץ חיים לחתן, ואמו ענתה לעומתו, שדבר זה לא בא בחשבון, שהלא הוא בחור מיוחד ותלמיד חכם, והוא ראוי להיות חתן אצל אחד העשירים ונדיבי העם, כמנהגם אז בשנים עברו, וכמובן שגרם הדבר למתחים יתירים ולזלזול מהאחד אל השני.
וכששמע זאת החפץ חיים, חשב בעצמו להסכים לשידוך זה, וכדי שלא תהא מריבה ביניהם, כי גדול השלום, קרא לאמו ואמר לה, הנה שמעתי את הוויכוח ביניכם, ואני חושב שזה שידוך טוב בשבילי, והנני נותן את הסכמתי למהלך כזה, והרבה לדבר עם אמו על כך, עד שנתרצתה לזה, וכך הווה. וכעבור שנים הרבה אמר החפץ חיים, שהוא רואה כעת את חבריו הטובים שנשתדכו עם בנות העשירים, שלאחר כמה שנים מיום חתונתם פסקו מלימודם ויצאו לעסוק במלאכה כציווי חותנם, ואילו אני שלא השתדכתי עם בת עשירים, נותרתי ללמוד בין כותלי בית המדרש…
כך הקריב את כבוד עצמו בעבור השלום – לכבד את קרוביו ואת משפחתו להשרות השלום ביניהם, אפילו שזה היה עבורו לבזיון גדול, שהרי כולם דברו ורננו עליו בדבר השידוך אשר עשה, וכמה רחמנות גדולה היא עליו שנכנס לבית עני ודל, במקום לבית עשיר ורם, אבל הוא לא הביט כלל על זה, כיון שזה רצונו של מקום, ואין שום חשבון אחר חוץ מעשיית רצון הבורא, ואכן ברבות הימים זכה למה שזכה, שהתפרסם להיות צדיק וגדול הדור, וספריו נתקבלו כפוסק אחרון בכל העולם עד עצם היום הזה, ונתקיים בו הכתוב אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד. הכל מעשה אלקים המה ההולך בסדר וחשבון מדוקדק עד לאחת לשלם שכר טוב ליראיו.
*
צריכים אנו לדעת כי מן הדבר הקטן ועד הגדול הכל נעשה בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו בלי שום דבר אחר מעורב בה, וכאשר הקב"ה רוצה לעזור להאדם באיזה ענין, שום השתדלות ושום כסף לא ישנה את זאת, ואכן בעבור זה אסור לו להאדם להשתדל יותר מן הרגיל.
ובעניין זה אספר מעשי י-ה, מהימים ההם שנות המלחמה השניה [בין ת"ש – תש"ה] עת התחילו הנאצים ימ"ש להסתובב בעיר סעבען מקום מגורי זקננו זצ"ל, הארץ התחילה לבעור מתחת לרגלי היהודים אשר שם, שהיו הרשעים גונבים בתי עסק מבעליהם, הם זרקו את האנשים מבית מסחרם ללא רחם [אז לא היה להם עוד רשות מהמושל לעשות עם אנשי המדינה כטוב בעיניהם להרוג ולהשמיד ולאבד]. וכראות זקננו איך מתחממים העניינים, ונוכח לראות במו עיניו מה שעשו ופעלו כבר, כי גם לו גנבו ועשקו את בית מסחרו הגדול שעבדו שם שלוש מאות אנשים ויותר, ואת כולם השליכו משם בחוסר כל, אז ציווה לכל השומעים לקולו, שעליהם לברוח תיכף ומיד ולקחת את נפשם לשלל, ואף עשה השתדלות גדולה, שבתו – דודתי הזקנה תחי' תיסע למדינה אחרת עדי יעבור זעם, והיה מדובר אז שתיסע יחד עם חתנו ובני המשפחה הי"ד ולברוח עם האניה האחרונה שהפליגה אז, ואכן שילם על זה הון תועפות.
אך לפתע לא רצתה דודתי תחי' לנסוע בשום אופן, והתעקשה להשאר שם, באומרה כי בחלום הלילה לפני זה חלמה שהאניה טובעת בלב ים והיא מלאה דם! אך אביה הכריח אותה בכוח לעלות על הרכבת ולנסוע, באמרו לה כי חלומות שווא ידברו וכמה סכנה יש להישאר פה, וכשראה שהדיבורים לא השפיעו עליה, ניסה לדבר עמה קשות, ואמר לה: לא את מחליטה, רק אבא שלך! והזהירה לאמור אל תנסי בשום פנים ואופן לחזור הביתה. משכך נסעה בעל כורחה מהעיר "סעבען',' נסיעה בת שתים עשרה שעות לקוסטנצא, מקום יציאת האניה ליד מסילת הרכבת. אולם כאשר הגיעו ליד החוף לא הניחה עצמה לעלות אל האניה, ולא עזרו כל הדיבורים והפלפולים בענין זה, וכך הוה שלא נסעה משם וחזרה לביתה.
באותה שעה אמרה לאביה, כי יודעת היא שבסירובה העיקש היא מצערת אותו מאוד, ברם הפטירה ואמרה לו: כיון שאף פעם לא ציערתי אותך אלא אך זאת הפעם, לכן תמחל נא לי. והנה אחרי יומיים נודע להם שהרשעים ירו על האניה חיצי אש בלב ים, ולדאבון ליבנו ירדה האניה במצולות המים, ורק היא נצלה מטביעת מוות רח"ל.
נו! איך זה נהיה, ומי עשה את כל זה אם לא הקב"ה – בעל הבירה בעצמו, כי כאשר הקב"ה החליט עליה שתשאר בחיים לא הועילו בזה כל התחנונים לעלות על הספינה.
*
ומן הראוי לציין בענין הטרגדיה הקשה שעברה עלינו, לב מי יכול לתאר את עוצמת השבר, עם ישראל כולו בוכה, מדובר באבל של כל בית ישראל, ולכן אנחנו בעת הזאת איננו מנסים להתעלם מהכאב. ואכן רובם ככולם הרהרו בתשובה באמת, ושעל ידי זה נתכבד הבורא, וכמו שכתב רש"י עה"פ "בקרובי אקדש". הטבע האנושי הוא לחפש אשמים בכל מצב, ואכן למדנו היפך הדברים ואיך הקב"ה מנהיג בכל דבר בהשגחתו הפרטית עד לאחת.
וכבר סיפר בפני יהודי חשוב שנסע למירון ותיכף כשירד מהאוטובוס הרגיש באוויר איזה מתח לא טוב, ואמר קאפיט"ל תהילים אחד וחזר על המקום בלי להתבלבל. ובאותו רגעים קרה מה שקרה ל"ע, ויש שהיו מלמעלה וניספו – הכל מדויק ומחושב, ורבים גם רבים היו להם עניינים נפלאים באופנים שונים, יש אלו ששכבו מתחת לערימות וניצולו לחיים ובדרך נס, וכפי מה ששומעים כל הזמן, חשוב מאוד להנחיל שהכל היה תחת שליטה – אף אחד לא הלך בטעות, ולעומתו היו אלו שהגיעו פעם ראשונה למירון עקב ההתעוררות שקיבלו שהם היו צריכים להיום עולים למעלה בשמים שיתקדש שמו יתברך בעולם על ידם, כי בחר הקב"ה בהם ובנשמותיהם הטהורים של ילדים ובחורים ויהודים צדיקים, אחרי זאת שצעקו ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, ובאו במעלת הצדיקים להיות מעולה ומקודש.
האמונה היא התרופה היחידה שלנו לכל צרה ומצוקה, עם ישראל מחזיק מעמד בזכותה כבר אלפי שנים בתוך סאת הצרות וכוסות היגונים. ואת זאת ידוע מה שמובא בספרים הקדושים כי הרעה הוא סימן להטבה העתידה לבוא, כאשר הקב"ה רוצה להביא טובה גדולה מתחיל ברעה, ומכיוון שהם היו קרבנות ציבור נשמות קדושים וטהורים, יש לנו לחכות על הגאולה העתידה לבוא, שעניין קשה מכשיר אותנו להיות כלי ראוי לקבל שפע ישועה ורחמים.
ומי מדבר מהבני המשפחה והצדקניות שיחי' שמפעימות בדיבורי אמונה ובטחון ובקבלת הדין באהבה, שקיבלו את כל העניין בכל כך אמונה טהורה וחזקה, עד כדי שבאו לנחם ויצאו מנוחמים, מי כעמו ישראל, אה! איזה שכר מגיע להם על זה, ואף גם זאת ששכרם לעתיד לבוא נבחן בעניין זה, כמו שמבואר בספרים שעיקר טובה השלימה העתידה להיות לעתיד לבוא בימי הגאולה יהיה מגיע לכל אחד לפי גדר האמונה וההתחזקות שהיה לו בהקב"ה בעת הגלות, ועליהם נאמר הולך בתום ילך בטח… ואכן הכל היה על ידי השגחה עליונה והפרטית להמתקת הדינים ולכפר על כלל ישראל כולו, ושרק המשיח חסר לנו.
אשריכם אשריכם!!!
גם אני מצטרף לתגובה הנ"ל
חיזוק עצום מאוד!!!!
אשריכם מערכת דרשו שהבאתם מאמרם של אחד מגדולי וצדיקי הדור שליט"א