"מאת הרב תרבו" (לה, ח)
אחד מתלמידיו ומקורביו של ה'חפץ חיים' פנה באחד הימים אל רבו והודיע לו כי הוא עומד לנסוע לאמריקה לצרכי ציבור. אמר לו ה'חפץ חיים': "יש לי עבורך שליחות מצווה. לא מכבר סיימתי את כתיבת 'ספר המצוות הקצר', אבל לצערי אינני יכול להוציאו לאור כי אין לי לשלם בעבור הוצאות הדפוס. אודה לך מאוד אם תמצא באמריקה איזה נדיב שיסכים לתרום בעד הוצאות הדפוס המגיעות לאלף דולר".
נעתר האיש ברצון, ובלבו שמח שמחה גדולה על ההזדמנות שנקרתה לידו לסייע לרבן של ישראל להוציא את ספרו לאור. אך ה'חפץ חיים' הוסיף ואמר: "דע לך, שאין הדבר פשוט כלל ועיקר. הואיל וכוונתי בהדפסת הספר בלתי לה' לבדו, צריך שכל העוסקים בו תהיה כוונתם לשם שמים בלבד. על כן צריך שהתורם יתרום את תרומתו בחפץ לב, ולכן עליו להרים תרומה על מלוא הסכום. ומלבד זאת, רק מי שלא ידרוש שאנציח את שמו בשער הספר ראוי להשתתף בהוצאתו. אבל", הוסיף ה'חפץ חיים', "אם מצד עצמו יחפוץ ששמו יתנוסס בספר ורק לאחר שתאמר לו את התנאי שהתניתי הוא יחזור בו מדרישתו, כבר נפל פגם בתרומתו ושוב אי אפשר להשתמש בה להוצאות הדפוס".
הפליג היהודי לאמריקה. הנסיעה ארכה כמה שבועות, וכשהגיע לחופי אמריקה נפל למשכב. רופא מקומי בדק את האיש והורה לו כי לצורך הבראתו עליו לשהות באזור חמים, והמליץ לו על מדינת פלורידה שבדרום־מזרח ארצות הברית. נטל האיש מטלטליו ועשה דרכו ברכבת לפלורידה. בהגיעו למקום ירד מן הרכבת, והנה בעודו פוסע ברציף לכיוון היציאה ניגש אליו יהודי אמריקאי ובירכו לשלום. פתחו השנים בשיחת נימוסין. תהה האורח: "מה מעשיך כאן?", השיב היהודי המקומי: "אני עומד כאן ברציף הרכבת כדי להזהיר את המבקרים היהודים שלא יתארחו במלון פלוני למרות שרשמית הוא 'כשר'"..
- "ומדוע לא, הרי אתה אומר שהוא ידוע כ'כשר'?".
השיב היהודי המקומי: "ההכשר במלון אינו אמתי, אלא הוא נעשה על־ידי ארגון רפורמי. על כן אני חש חובה להזהיר את היהודים מלהתארח במלון, לבל ייכשלו באכילת נבלות וטרפות".
- "אם כך היכן אפשר להתארח כאן?".
- "אני מזמינך להתארח בביתי".
היה זה לקראת שבת. נסעו השניים אל ביתו של היהודי המקומי, המשפחה קיבלה אותו בסבר פנים יפות ופינתה לכבודו חדר מיוחד שבו שהה כל השבת. במוצאי שבת פנה האורח אל מארחו ושאלו: "אולי אתה מכיר מישהו שמוכן לתרום להדפסת ספר חדש של ה'חפץ חיים'? הסכום הדרוש הוא אלף דולר!".
אמנם ה'חפץ חיים' הציב תנאים לתורם, אולם מחמת טרדות הדרך וחוליו של האיש פרח העניין מזיכרונו.
שמע המארח את הבקשה ולאחר שהרהר בדבר השיב לאורחו: "אני בעצמי רוצה לתרום!", ומיד הוסיף: "אבל יש לי תנאי: אני רוצה שהדבר ייעשה בעילום שם מוחלט. אינני רוצה שמישהו יידע על תרומתי, ובוודאי שאינני מעוניין ששמי יונצח בספר".
והאיש משתאה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו.
שב האיש לראדין, נתן ביד ה'חפץ חיים' את מלוא הסכום להדפסת הספר, ובתוך זמן קצר יצא לאור 'ספר המצוות הקצר'. כעבור כמה שנים נפטר ה'חפץ חיים'. אותו מקורב שהיה שליח מצווה להדפסת הספר עלה לארץ־ישראל וזכה להקים בה את ביתו.
באחד הימים ישב האיש במרפסת ביתו והנה הוא רואה את הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל פוסע על המדרכה שעל־יד הבית. באותם ימים היה הרב ז'ולטי אברך צעיר ותלמיד חכם מופלג. בצעירותו יצא שמו כעילוי גדול, ממצויני ישיבת חברון, ובהגיעו לפרקו השתדך עם בתו של רבי ירחמיאל וקסלר, גביר עשיר ממוצא אמריקאי, שנודע במעשי הצדקה והחסד הרבים שלו.
כשראהו מן המרפסת סימן האיש לרבי בצלאל שיואיל לסור לביתו.
עלה רבי בצלאל לביתו של אותו מקורב של ה'חפץ חיים' ותהה לשם מה קרא לו. אמר לו האיש: "שב ואספר לך". סיפר האיש לרבי בצלאל את קורות כל אותו מעשה, בהיותו משמש שליח מצוה למציאת תורם להדפסת 'ספר המצוות הקצר' של ה'חפץ חיים'.
תהה רבי בצלאל: "ומה כל זה קשור אלי?".
השיבו האיש: "אותו יהודי אמריקאי שפגש אותי ברציף הרכבת כדי להזהירני מפני 'כשרות' הרפורמים ואירחני בביתו בנדיבות לב, ואשר זכה ש'ספר המצוות הקצר' של ה'חפץ חיים' ייצא בזכותו – הוא חותנך, רבי ירחמיאל וקלסר! האם אינך יודע על כך? האם לא סיפר לך על כך?".
- "לא! מעולם הוא לא סיפר על כך מאומה".
נסע רבי בצלאל לביתו של חותנו והסתקרן לדעת "האם נכון הסיפור ששמעתי עליכם אודות תרומתכם להדפסת 'ספר מצוות הקצר' של ה'חפץ חיים'?".
רבי ירחמיאל נסער: "זאת מנין לך?".
- "פגשתי בר' פלוני אשר מעיד על עצמו שנשלח על־ידי ה'חפץ חיים' לאמריקה כדי לגייס את התרומה להדפסת הספר".
כשמוע רבי ירחמיאל את הדברים לא יכול היה עוד לעצור את סערת רגשותיו ופרץ בבכי מר. חתנו רבי בצלאל ניסה להרגיעו אך לשווא. כששבה אליו רוחו קמעה פנה רבי ירחמיאל אל חתנו בקול שבור ואמר: "רבי בצלאל, אתה הרי יודע כמה צדקות נתתי בימי חיי, אבל איזה ערך יש לכל זה, הלוא הכבוד הרב שקיבלתי על כך נגס בזכויות שלי! אם היה איזה מעשה שהיה כולו לה', נקי לגמרי, הרי זו אותה תרומה שתרמתי להוצאת ספרו של ה'חפץ חיים' זכותו תגן עלינו. והנה עכשיו, בבת אחת, גם את הזכות הזאת נטלו ממני, ולא אבכה?!".
(מתוך הגדה של פסח 'ומתוק האור')