"ונדבר עתה מענוות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל" (מסילת ישרים פרק כב)
בספר 'אנא עבדא' – תולדות חייו של הג"ר שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, מסופר (עמוד 72), כי ידיד נעוריו הגרב"צ פלמן זצ"ל סיפר פעם לבני משפחתו כמסיח לפי תומו כי אביהם הרב קובלסקי קיבל היתר הוראה מהגאון מטשעבין זצ"ל.
בני המשפחה התפלאו על כך מאוד, שכן מעולם לא שמעו ממנו שזכה להיתר הוראה מהגאון מטשעבין, והדבר נשאר עבורם בגדר תעלומה. אבל כשנודע הענין לדודם הגאון רבי לוי רבינוביץ אמר להם, שאכן פעם הציע להרב קובלסקי בצעירותו שאולי ילמד איסור והיתר כדי שיוכל לקבל איזו משרה רבנית ולהתפרנס ממנה, והוא גילה לו אז שיש בידו היתר הוראה מהרב מטשעבין.
ומה באמת היה בסוד הדברים? הגר"ד עובדיה שליט"א שלמד בכולל אצל הגרב"צ פלמן זצ"ל, סיפר את הסיפור כפי ששמעו מהרב קובלסקי, שהיה בא פעמים רבות לכולל כדי לשוחח עם הגרב"צ בלימוד, ופעם אחת שוחח עם אברכי הכולל וסיפר להם את הסיפור כהוויתו:
בעת שהגרב"צ היה אברך צעיר בכולל בפוניבז' למד בחברותא עם הרב קובלסקי, ולמדו ביחד בעיון רב את כל הסוגיות וההלכות של הלכות איסור והיתר. למדו וחזרו על הכל כמה וכמה פעמים, עד שהיו הדברים בהירים וברורים כשלמה. כאשר סיימו ללמוד את הכל, החליטו שכדאי מאוד להבחן על כך אצל אחד מגדולי התורה, והסכימו שכדאי מאוד לעלות לירושלים אל הרב מטשעבין להבחן אצלו, ולראות האם באמת זכו לקנות את תלמודם בידם, וההלכות עם כל פרטיהם ודקדוקיהם בהירות וברורות להם. ואכן נסעו אל הרב מטשעבין, שבחן אותם ונהנה מאוד מידיעותיהם המלאות. לא היה פרט אחד שלא ידעו בו את כל השיטות עד ההכרעה למעשה. ומרוב התפעלות הוציא מיד דף ועט וכתב לשניהם כתב סמיכה והיתר הוראה על הלכות איסור והיתר.
ועתה, הוסיף הרב קובלסקי בעוונתנותו וסיפר לאברכי הכולל, בואו ותראו את גדלותו של הגרב"צ. בזמן שיצאנו מהרב מטשעבין, ואני הייתי נרגש כולי על הזכות הגדולה שזכיתי לקבל היתר הוראה מהגאון הגדול מטשעבין, הרי הגרב"צ לקח את היתר ההוראה שלו וקרעו לקרעים… התפלאתי מאוד ושאלתיו מיד – מדוע קרעת זאת? והוא השיב: 'עכשיו הרי אין לי צורך בהיתר הוראה הזה, כי הרי אינני רב ואף אחד לא ישאל אותי שאלות על ההלכות הללו. וגם אם תאמר שבמשך השנים אזכה להיות רב, הרי אז לא תעזור לי הסמיכה הזו, כי הרי זה יהיה רק בעוד 30-40 שנה, וכדי לענות אז על שאלות אצטרך ללמוד שוב את ההלכות, ולא יועיל לי הלימוד של היום. א"כ איזו תועלת יש לי בכתב סמיכה זה? הרי הדבר היחידי שאני יכול להרוויח מזה הוא רק שאוכל להראות לכולם, הנה הטשעבינער רב בחן אותי וראה שידעתי את כל ההלכות! בזה אני לא מעוניין'… ולכן מיד קרע את זה ולא סיפר לאף אחד בעולם שקיבל את כתב הסמיכה.
סיים הרב קובלסקי ואמר: "זוהי הגדלות האמיתית, ללמוד כי צריך ללמוד, לא בשביל שכולם יגידו עליך שאתה לומד ויודע".
(ע"פ שלמים מציון)