סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
מפורסם היה הרה"ק מקערסטיר זי"ע בסעודות המלווה מלכה שהיה עורך כיד המלך, אשר היו מתחילות בחצות ליל, משום שרק עם יציאת השבת היו מתחילים בהכנות לקראתה, ואף היו שוחטים אז עופות ובהמות לכבוד המשתתפים, והיו האנשים באים עם הרכבת מכל הכפרים והעיירות להשתתף עמו בסעודתא דדוד מלכא משיחא.
סיפרו עדים נאמנים שזכו להשתתף באותן סעודות, שבתחילה היה להם קושי גדול בדבר, כי הרכבת לא היתה עוצרת בקערעסטיר שהיתה נחשבת כעיירה קטנה, אלא ממשיכה בנסיעה עד לאוהעל, שם היתה עוצרת, ומשם היו צריכים לחזור כברת דרך בעגלה.
באו אלו אל הצדיק, וביקשו ממנו שיפנה אל המושכים בחוטים ויבקש מהם להוסיף תחנה ליד קערעסטיר כדי שהרכבת תעצור שם. פנה הצדיק אל אחד מעובדי הרכבת והעביר לו את הבקשה.
הצטחק האיש באמרו: הלא גם בערים הגדולות מקערעסטיר אין הרכבת עוצרת, כך שאם אפנה עם הבקשה אל ועדת הרכבת העליונה, יצחקו עלי ועל בקשתי. אולם הצדיק לא הרפה וביקש ממנו שינסה להשתדל בשביל כך. האיש אכן פנה עם הבקשה אל ועדת הרכבת, וכפי שציפה שיהיה, כך היה. הם צחקו עליו ושלחו אותו בבושת פנים…
ימות השבוע חלפו עברו, הגיע מוצאי שבת, הרכבת נסעה כהרגלה בדרך העוברת את קערעסטיר. ומה גדול היה הפלא שכיון שהגיעה לקערעסטיר, היא נעצרה על מקומה מבלי יכולת להמשיך בנסיעתה. עובדי הרכבת התחילו לחקור ולדרוש כדי למצוא את מקור התקלה, וביני לביני ירדו כל החסידים מהרכבת ונכנסו במרוצה לקערעסטיר.
עבר שבוע ושוב חזר המאורע על עצמו. כך חזר הדבר שבוע אחרי שבוע, עד שהנהלת הרכבת התחילה לחשוד שהיהודים מניחים משהו על פסי הרכבת כדי לעצרה, אבל כשבדקו, לא מצאו שם מאומה. אז הגיעו למסקנא שיש לצדיק יד בדבר, ונכנעו לבקשתו לקבוע שם תחנה.
עדותו של קטר הרכבת
הרה"ח ר' מנדל רובין ז"ל סיפר, שבשנת תש"ל נסע ברכבת לציונו של הצדיק בקערעסטיר, והנה כשהתקרבה הרכבת לקערעסטיר, שמע כרוז בהול יוצא מפי הנהג: "בדרא קערעסטיר" ("בדרא" הוא שמה של הכניסה לקערעסטיר). שאל את הנהג לפשר הדבר, הן לא בכל תחנה הוא מכריז את שם העיר הקרובה, ובוודאי לא בבהלה כזאת.
אמר לו הנהג: "הרואה כמה שנים אני עובד כאן? אני עוד שירתתי כקטר כשהצדיק מקערעסטיר עדיין היה חי (להזכיר, הוא נסתלק בשנת תרפ"ה). אני זוכר איך פעם הרכבת עצרה ליד קערעסטיר ולא יכלה להמשיך. כל מי שהיה צריך לרדת בתחנה כבר ירד, אך הרכבת עדיין ממאנת לנוע. בלית ברירה ירדו כל הנוסעים מהרכבת והמתינו לרכבת אחרת שתבוא במקומה. לפתע ראיתי מישהו מנמנם על מקומו. שאלתיו: לאן אתה צריך. אמר לי: לקערעסטיר. אמרתי לו: אנו בקערעסטיר, אתה יכול לרדת. האיש ירד, ומיד חזרה הרכבת לפעול"…
הקטר הגוי סיים את סיפורו ואמר: "וכי צריך אני שהרכבת תיתקע שוב?! לכן כל פעם שאני עוצר בקערעסטיר, אני מכריז שכל מי שצריך לרדת שיירד".
הצדיק עוצר את הרכבת
עוד היה מעשה ביהודי שהיה אצל הצדיק מקערעסטיר ונחפז לחזור לביתו. עמד מוכן ליד הצדיק עם קוויטל ופדיון, אך הצדיק נתנמנם. האיש נלחץ בלבו משום שרצה להספיק את הרכבת הבאה, וזמנו היה דחוק ביותר.
לפתע ננער הצדיק ואמר: "מורי ורבי הרה"ק רבי צבי מליסקא זיע"א היה בכוחו לעצור את הרכבת לכמה זמן שהיה חפץ. אף לי יש בכוח לעוצרה עכ"פ לעשר או חמש עשרה מינוטין [דקות]". הצדיק לקח את הקוויטל והפדיון ושלח את החסיד לחיים ולשלום.
כשהגיע החסיד לתחנת הרכבת, ראה שהרכבת, שכבר היתה צריכה להיות אז הרחק מקערעסטיר, עומדת שם תקועה. הוא עלה עליה והרכבת פתחה בנסיעתה.
(הבינני)