ידועים דברי חז"ל על החזיר הפושט טלפיו כאומר "ראו שכשר אני". תכונה זו, של הבלטת המעשים היפים והסתרת החלקים השליליים, אמנם מאפיינת בעיקר את ה'דבר-אחר', אך עשויה להימצא גם אצל בריות אחרות…
סיפר הרה"ח רבי מענדל פוטערפאס זצ"ל:
רופא גדול הוא, ידוע ומפורסם במומחיותו, יחד עם זאת גם נודע בצדקותיו ובגמילות חסדים בהם נהג ביד רחבה. הוא לא מקמץ, גם לא במילים. נוהג לספר את מעשיו הטובים, להתהדר בנוצותיו.
באחת הפעמים נוסע הוא בכרכרה, ובדרך מבחין ברב חשוב מיטלטל רגלית. מיד מצווה לעצור ולהעלות את הרב. תוך כדי נסיעה הוא מספר: "כשמגיע אלי פציינט שאין בידו אמצעים, אני מקבל אותו חינם אין כסף, ולא עוד, אני מעניק לו טיפול שווה בשווה".
הרופא מפסיק את שטף דיבורו ובוחן את התגובה שעל פני הרב.
"אִיך טוּ אוֹיְך אַזוֹי" – גם אני נוהג כך – מפטיר הרב.
והרופא משתאה: ממתי הרב מקבל חולים? אין זאת אלא שכוונתו שהוא מקבל אנשים לייעוץ או לדין תורה חינם אין כסף, כלומר אף הוא גומל חסדים.
והרופא ממשיך: "ולא זו בלבד, כאשר אני רואה שלא רק שאין לפציינט כסף לשלם על הטיפול אלא שגם לתרופות אין לו, אני רוכש לו את התרופות על חשבוני".
הרב שומע ומפטיר בביטול: "איך טו אויך אזוי". תמיהתו של הרופא גוברת. וכי הרב מחלק תרופות לצאן מרעיתו? אין זאת אלא שכוונתו שהוא מעניק לנצרכים כסף או מצרכים.
אז הרופא ממשיך בתחרות: "ולא זו בלבד, כאשר אני מאבחן שמלבד התרופות נזקק הפציינט לתקופת שיקום והבראה ואין בידו לשלם, אני שולח אותו לנפוש על חשבוני". והרב מפטיר כדאשתקד: "איך טו אויך אזוי".
כאן הרופא כבר מתפוצץ. יסלח לי כבוד תורתו, וכי רופא הוא? וכי מספק הוא תרופות? וכי דואג הוא להבראה לאנשים? מה פשר ה"איך טו אויך אזוי"?
והרב משיב ברוגע: "איך טו אויך אזוי – גם אני מספר על עצמי רק את הדברים היותר יפים, ואילו בדברים הפחות יפים אינני משתף איש"…
מעשה למעשה – מוסף שבת קודש שמיני תשע"ז