"מהי בעצם המציאות של ט"ו בשבט? היום הזה קובע 'הלכה' לגבי פירות האילן, והלכה היא דבר חשוב מאוד בחיים של עם ישראל. וזה חשוב מאד גם בעניני הסוד של העולם בכלל. כל יום שנקבע להלכה הוא יום שיש בו משהו של השפעה בעולם. לכן יש מנהג לאכול פירות האילן בט"ו בשבט, כדי לציין את היום הזה שיש לו חשיבות להלכה.
"המנהג הזה, יש שמקיימים אותו ברוב עם. ישנם אדמו"רים שעושים טיש בט"ו בשבט – שולחן פירות. יש משפחות שעושות מסיבה משפחתית. כשהייתי ילד היינו ברוסיה, שם אין פירות טריים. הם לא גדלים, הכל מכוסה בשלג, ופירות הקיץ – אינם נשמרים ללא מקררים וללא בתי קירור. אז אילו פירות היו אוכלים? פירות יבשים. ולכן הסבתא שלי הייתה מכינה ומחלקת לילדים חרובים וגרוגרות – תאנים מיובשות. צימוקים היו יקרים מדי עקב המצב הכלכלי הקשה, אבל תאנים וחרובים השיגו – הביאו מטורקיה או מרוסיה הדרומית. הסבתא הייתה מחלקת ואומרת: אלו 'פירות חמשה עשר'. אז ידעו ש'חמשה עשר' זה יום שהילדים שמחים ואוכלים פירות טעימים, פירות, גרוגרות וחרובים. בארץ ישראל יש פירות טריים, אז מכבדים את היום באכילת פירות.
"יש שעורכים חמשה עשר מיני פירות, כי התאריך הוא ט"ו בשבט. יוצא אם כן שבית שמאי שסוברים שבאחד בשבט ר"ה לאילן, הקפידו לאכול רק פרי אחד? לא מסתבר. אפשר לאכול גם יותר מפרי אחד. והיות שהלכה כמו בית הלל, עושים תזכורת עם חמשה עשר מיני פירות.
"מכיון שבט"ו בשבט יש ענין לאילנות, ממילא היום הזה מסוגל יותר לתפילות הקשורות עם אילנות. בספר 'בני יששכר' [שהיה אדם גדול מאוד שידע הרבה דברים, ומחכמתו הגדולה השיג השגות וקיבל דברים במסורת] מובא שט"ו בשבט הוא יום מסוגל להתפלל על האתרוג. האתרוג הנו פרי מאכל מעץ הדר, והיות וט"ו בשבט זה יום שיש בו חשיבות לאילנות, מתפללים שנזכה לא להכשל באתרוג לא מהודר.
"…כשהייתי ילד, ראיתי חוברות שיש בהן תיאור שבחמשה עשר בשבט יש רוח גדולה, והרוח מעיפה את ענפי העצים, והענפים של העצים מתכופפים ומזדקפים שוב… וכתוב שם שראש השנה זה יום דין, ולכן האילנות חרדים לקראת יום-הדין שלהם, הם רועדים, ומתכופפים בתפילה ומזדקפים… אינני יודע אם יש מקור לסברא הזאת, כי ר"ה של אחד באלול למשל, הוא לא יום משפט לבהמות, אלא בא' באלול מתחילה השנה החדשה לגבי מצות מעשרות. לא שמענו אף פעם שבא' באלול יש משפט מיוחד על העגל אם יהיה בריא או לא בריא. אלו מועדים של השתנות התאריך לגבי מצוות מסוימות. לגבי מצות מעשר בהמה – אחד באלול, וכאן מצות מעשר אילנות – ט"ו בשבט…".
(מתוך שיחת הגר"י איידלשטיין זצ"ל – ט"ו בשבט תשס"ו, 'קובץ גליונות' בשלח תשע"ו)