סיפר הרה"ח ר' שמואל דסקל ז"ל, מגדולי וחשובי חסידי ויז'ניץ:
פעם הגעתי לרבי ה'אמרי חיים' זצ"ל בטבריה. כשהגעתי ניגש אלי הגבאי הרה"ח ר' יצחק דוד רדמוביץ ושאלני בהפתעה: "שמואל, מה קרה לך אתמול בשעה 8:00 בבוקר?".
נדהמתי. אף אחד לא ידע מה קרה לי בשעה ההיא.
מדוע אתה שואל? התעניינתי.
"בשעה שמונה, בעת שהרבי הניח תפילין, פנה אלי לפתע וביקש ממני שאזכיר לפניו: 'שמואל יהודה בן'… ואני השלמתי את השם: פייגא.
"הדבר הפליא אותי מאוד, לכן אני שואל מה היה".
— בדיוק באותה שעה נהגתי במכונית במורדות הכינרת. עייפות השתלטה עלי ובלי משים נשמט ראשי על ההגה. לפתע התעוררתי כמו מחלום. ברגע האחרון תפסתי את ההגה וניתבתי את המכונית אל המסלול. כפסע היה ביני לבין המוות!…
"הקשר עם הרבי היה רוחני, לגביו לא היו מרחקים", סיים רבי שמואל את סיפורו.
(מתוך הספר 'איש חסד היה')