שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א: סיפר לי דודי הרה"ח ר' אהרן קרול זצ"ל, שבימי בחרותו, כאשר עלה האדמו"ר בעל 'אמרי אמת' מגור זיע"א להשתכן בירושלים עיה"ק, הוא הלך אתו לכותל המערבי, והלכו דרך שער יפו ומשם היה עליהם לעלות עשרות מדרגות, וכיון שה'אמרי אמת' כבר היה לעת זקנותו והיה חלוש מאוד, על כן היה צורך להעלותו עם כסא עד סוף המדרגות, ור' אהרן היה בין המחזיקים בכנפות הכסא. אותו היום היה יום חם ולוהט, כך שענין זה היה כרוך במאמץ רב מאוד.
כשכבר הגיעו לכותל המערבי פיעמה התקוה בקרבם כי לבטח יוכלו לפוש עתה מעט מעמל וטורח כל הדרך הזו, באשר האדמו"ר בוודאי יתרפק על אבני הכותל ברוב השתוקקות וגעגועים זמן ממושך. ואולם מה מאוד נכזבה תוחלתם, כאשר תיכף להגעתם אל מול שריד בית מקדשנו נתן האדמו"ר את האות שרצון קדשו לחזור מיד, באשר איננו מסוגל לסבול את גודל הצער והכאב למראה החורבן במו עיניו הקדושות בפועל ובמוחש. ובקושי הספיקו לגמור קאפיטל תהילים אחד, וכבר שבו כלעומת שבאו.
(טיב הנחמה)