האדמו"ר מקוידינוב-בוטושאן, רבי חנוך העניך דב זילברפרב זיע"א (נולד בשנת תר"ן נפ' ח' באב תשל"ח) התפרסם כפועל ישועות, וסיפורים רבים סופרו על כך מפה לאוזן.
על עובדה אחת שאירעה עמו, סיפר יהודי בשם ר' ברוך, תושב ערלוי הסמוכה לבוטושאן:
בבוטושאן היתה גימנסיה עירונית, ומי שרצה תעודה ממשלתית היה צריך ללמוד בה. המורה שלימד שם היה יהודי מתבולל ששנא שומרי תורה ומצוות, וכאשר נודע לו שאותו יהודי הוא שומר שבת, החל להציק לו והודיע על קיום מבחן הגמר – דווקא בשבת קודש, כשהוא עומד על כך שהמבחן לא יידחה.
בצר לו פנה היהודי אל רבינו, שאיחל לו הצלחה רבה בכל אשר יפנה, וניבא את מפלתו הצפויה של רשע זה. ואכן, באורח פלא הוזמן מיודענו ע"י המנהל הכללי לערוך את המבחן ביום ראשון.
כעבור עשרים שנה, כאשר הפרטים כמעט ונשכחו ממנו, עבר פעם ר' ברוך לרגל עסקיו בעיר בוטושאן, ועובר אורח נכה ברגליו קרא לעברו: "עצור!"
כשנעצר ר' ברוך, אמר לו הלה:
"אני הוא אותו מורה שנשבעתי כי אדאג לכך שלא תוכל לעשות את המבחן בגלל שסרבת לחלל שבת… דע לך, כי באותה שבת נסעתי על אופני אל בית הדואר כדי לשלוח לממונים מכתב תלונה כנגדך עם הוראה שלא יאפשרו לך מבחן חוזר – אך מה אעשה כי משמים שמרו עליך! באותה נסיעה התהפכתי עם אופני ושברתי את ידי ורגלי וגם את חוליות השדרה, הייתי מאושפז שנה תמימה בבית-חולים ומני אז אני רתוק לקביים…"
(גיליון 'באר בשדה)