כבני־ברקי לשעבר, עד נישואי, מכיר אני כמובן את בית הכנסת איצקוביץ – אך בגירסתו המוקדמת יותר, כאשר לא נבנו עדיין הקומה התחתונה והעליונה. זכורני את שיעוריו המתוקים מדבש של מגיד המישרים הנודע, הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, אשר היו בסגנונו המפורסם של הגאון רבי שלום שבדרון זצ״ל.
בשני העשורים שחלפו מאז, התפתח המקום לבלי הכר כאשר קומת הביניים במפלס הרחוב שודרגה לכמה חדרי תפילה מחופים שיש ובהם ארונות קודש מפוארים ונכבדים כיאה לבית ה׳ הפעיל ביותר בעולם. המבואה עצמה טרם שופצה לחלוטין, אך מן הסתם הגבאים עמלים על הענין. במקביל, נחפרה קומה תת־קרקעית בה חדרי תפילה מפוארים נוספים, ונבנתה קומה עליונה הכוללת היכל תפילה מרכזי ומרשים.
יצא לי לבקר ולסייר בבית הכנסת לפני מספר שבועות. היה זה כאשר הזדמנתי למקום בשעת ערב מאוחרת – וביקשתי להתפלל ערבית. איצקוביץ כמובן הוא הפתרון הזמין והמיידי, כך שביקשתי לתפוס את אחד המנינים במקום.
כשעליתי להיכל התפילה העליון, חיכתה לי הפתעה כפולה ומכופלת. אני נכנס אל ההיכל ומבחין באדם היושב במרכז האולם – סמוך לארון הקודש ופניו כלפי הכניסה. שעון הוא על סטנדר עליו פתוחה גמרא גדולה ממנה הוא לומד. ’
כעבור מספר שניות קלטו עיני, כי האיש דובר אל תוך פומית של מיקרופון, המחובר למערכת הגברה המונחת לצידו הרמקול, מעביר את דברי־לימודו בצורה מוגברת אל הנוכחים כמקום.
אלא שהנוכחים במקום, הסתכמו ב…אדם אחד בודד, מלבד מוסר־השיעור, שישב מולו. ואף אותו אדם, יושב היה ו…מתנמנם.
עד מהרה התחוור לי כי מדובר ב…שיעור(!) דף היומי. שיעור קבוע המתקיים בבית הכנסת איצקוביץ מדי יום ביומו.
מבחינה מדוקדקת של הלוח הניצב בבית הכנסת, נוכחתי לדעת כי כאן, בהיכל המרכזי של איצקוביץ, ישנה שרשרת שיעורים בדף היומי, המתחילה בשעת בוקר מוקדמת ומסתיימת בשעת ערב
ממש כל שעה עגולה, כמדומני, מתחיל שיעור חדש, על ידי מגיד שיעור שונה, וכך ניתן להגיע לבית הכנסת איצקוביץ בכל שעה – לא רק כדי להתפלל, אלא גם כדי ללמוד דף היומי. בשעת בוקר כמו בשעת צהריים, בשעת ערב כמו בשעת לילה. ממש עד חצות הליל, מתקיימים שיעורים ברציפות על סדר הפלא ופלא.
אלא שהפלא הגדול בעיני, היה המראה האמור. המג״ש שמוסר שיעור זה בדף היומי בשעת ערב קבועה, אינו מתחשב בכך שההיכל ריק כמעט לחלוטין. הוא מגיע באופן קבוע למסור את שיעורו, ואין זה משנה כמה אנשים נמצאים, אם בכלל.
הוא מחבר את מערכת ההגברה, כאילו ההיכל מלא מפה לפה, מעביר את השיעור בנועם ובמתיקות — כאילו עשרות לומדים מצטופפים לשמוע את דבריו — והדף נלמד שורה אחר שורה, קטע אחר קטע, סוגיה אחר
כמה דקות המתנתי במקום, מביט במחזה המוזר והייחודי הזה. המג״ש לא מתעניין כלל. אין לו משוב אף מן הלומד היחיד שטרח והגיע בשעה זו אל השיעור; שכן הוא מתנמנם ונרדם. אך המג״ש בשלו. יש לו דף היומי להספיק. יש לו מחויבות למסור שיעור בדף היומי — וזה מה שהוא עושה!
מדהים ומפעים!
ההתפעמות כמובן באה לידי ביטוי גם למראה היהודי המנמנם. הוא לא מוותר על שיעור דף היומי, למרות עייפותו הרבה. אינו זונח את הגמרא ובורח אל תנומת הליל המכריעה אותו. לא ולא. היא מכריעה אותו אמנם, אך בתוך בית המדרש. את השיעור הזה, כך נראה, הוא לא מוכן להפסיד. גם אם הוא האדם היחיד שמגיע. גם אם הוא כל כך עייף ואף מתנמנם על הגמרא. העיקר, החיבור לתורה ולגמרא קיים ונמצא, ועל זה אינו מוכן לוותר.
(מתוך טורו של בנימין חינקיס, המודיע)