יקותיאל יהודה גנזל
זה קורה בדרך ־כלל אחרי שמסיימים לדבר ולגרוס את כל הנושאים היותר מעניינים. כשמתחילים לשלוף מתחתית ארון הרעיונות את שיירי הנושאים ומגיעים ל"מה אתם יותר אוהבים, קיץ או חורף?"
יש שיטענו בלהט ש'קיץ' זה הדבר, ויש שדווקא יאהבו את החורף, את כוס התה, העוגיה והמוזיקה ברקע כשמבחוץ נשמע מטח גשם (לא שיוצא להם באמת לשלב את הכלאיים של תה ־עוגיה ־גשם, אבל דיו לתיאור הפסטורלי כדי למזוג חמימות בנפש).
באחת הפעמים שהייתי עד לשיחת 'קיץ או חורף', שמעתי מישהו שמעלה טענה, שאמנם לא נכונה אבסולוטית, אבל יש בה הרבה מן האמת:
"כל אלה שאוהבים את החורף, הם אלה שיש ברשותם רכבים!" – טען הלה. "כשיש לך רכב והגשם לא תופס אותך שוב ושוב באמצע הרחוב, שוב ושוב עם הילדים, עם מזוודה בדרך לתחנה, בתחנה עצמה – אתה יכול להתמכר לתה ולעוגיה של החורף. כשאין לך רכב צמוד – אתה לא בדיוק אוהב את המכלול החורפי".
כשהולכים עם התובנה הזו ומציבים אותה כתמרור חיים, אפשר להפיק רבות בתחום ה'בין אדם לחברו'. כ"כ הרבה פעמים עומדים שני אנשים ומתווכחים ביניהם בלהט, כל אחד מהם מציג דעה שונה, הפוכה לגמרי, הטונים מתגברים והאש רק עולה. כמעט בכל ויכוח עומדים שני אנשים שבמקום להקשיב איש לרעהו, כל אחד רוצה להשליט את דעתו שלו, לשכנע את חברו שהוא הצודק ודעתו היא הנכונה.
אבל כשעוצרים ומקשיבים, מגלים משהו מעניין – שני הצדדים צודקים. פשוט כל אחד מדבר מהפוזיציה שלו. צודק זבולון הצועק בלהט שהוא אוהב את הקיץ ולא מסתדר עם החורף. נכון, הוא מסתדר עם כמה טיפות זיעה, אבל הגשם שהורס לו כובעים ואינו מאפשר לו לנסוע לשבתות להורים בעיר המרוחקת – מפריע לו לגמרי. הוא באמת לא מסתדר עם החורף. וצודק גם זאנוויל שנהנה בכל רגע חורפי. רכב טוב יש לו, את הרכב הוא מחנה בחניון התת ־קרקעי ואת הגשם הוא פוגש רק בשבת, כולי האי ואולי.
ככה זה כמעט בכל ויכוח, לא תמיד זה בולט עד כדי ־כך, אבל כמעט תמיד זה נכון. כל אחד טוען את דעתו האישית מתוך עולמו האישי. אם נתחיל להקשיב לצד השני במקום לטעון את טענות הצד שלנו – ניווכח שרוב הוויכוחים (במיוחד הקולניים שבהם) הם וויכוחי חרשים.
ואם דיברנו על גשם ובעלי רכבים: יכול יהודי להיות עדין נפש, צדיק אמיתי, נזהר בממון ובכבוד חברו כנזהר מפני הדליקה, אבל ברגע שהוא נוסע במהירות בכביש שיש בו גומות הצוברות מי ־גשמים, הוא יכול ברגע אחד להרטיב אנשים, נשים וטף ולגרום להם לעוגמת־ נפש גדולה מאד. מבלי להתכוון חלילה.
איך אמר ההוא בהלצה, בשבת רכבים לא נוסעים והשפריץ המרטיב עד לשד, אינו קיים. אולי לכן "גשמים בלילי שבתות, סימן ברכה הם"…
(המבשר)