"הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי" (בראשית ל"א, מ"ג)
יחסו והתמסרותו לבית ספר "יסודי התורה" (בית יעקב באנטוורפן)
להלן מכתב שכתב הגאון רבי חיים קריסווירטה זצ"ל בה' בשבט תשמ"ג:
לכבוד הנהלת ועד דיסוה"ת
אחדשה"ט
היות ששמעתי שהנהלת ועד יסוה"ת עומדת לקבוע לוח זכרון ולחקוק עליו את שמי הנני להודיע בזה שמכמה טעמים כמוסים ואישיים אני מתנגד בכל עוז, אינני רוצה ששמי יופיע עליו.
אם יש לי איזה יד למוסד הזה אז שמי חקוק למעלה, ואם אין לי יד אז אני אינני רוצה שיהיה חקוק למטה.
בכבוד רב
מקום החתימה …
כמעט מתחילת כהונתו התמסר רבינו למען חיזוק מוסדות החינוך בבלגיה, ובעיקר "יסודי התורה" – בית יעקב אשר רוב בנין וקנין של בני הקהילה שלחו את צאצאיהם להתחנך במסגרתו. הרבה כוחות נפש הכניס והשקיע רבינו למען התפתחותו של בית הספר. מאז הגיעו לאנטוורפן, לכהן כמרא דאתרא, קיבל על עצמו גם את התפקיד הרם של יושב הראש ונשיא בית הספר.
הוא התעניין רבות, ותמיד עמד הכן לעשות למען שגשוגו הרוחני של בית הספר, ובכל לבו ייחל להצלחה בהחדרת יסודות הדת והחינוך על טהרת הקודש בבני ובנות ישראל. הוא האמין בכל ליבו בחיוניות המוסדות וחשיבותם למען התפתחותו הרוחנית של הישוב באנטוורפן, ולא עוד, הוא גם ידע שיסודתו בהררי קודש, סיבה וסגולה מספקת כשלעצמה להצלחה בחינוך דורות העתיד ברוח ישראל סבא . והביא ראיה מגמרא. "תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד האכסניא".
לכאורה תמוה, לשם מה מספרת לנו הגמרא מי ומי היו האורחים, וכי תפקידה של הגמרא לשחזר היסטוריה? אלא, טוען רבינו, כנראה היתה אז מסיבת חנוכת הבית ורצתה הגמרא להודיע על אלו יסודות התפתח כרם ביבנה, למען ידעו שאלה הם גדולי הדור שנוכחו בעת פתיחת הכרם, ובודאי ישגשג כמקום חשוב הראוי לשמו.
כך גם בתי הספר "יסודי התורה" ובית יעקב שבעיר, שנוסדו והוקמו כידוע מתוך מסירות נפש מיד לאחר תום המלחמה הנוראה על ידי קומץ עסקנים בעלי מעוף, חדורי אמונה ובטחון, יראי השם מרבים, אשר כל מגמתם היתה לשקם את ההריסות והשמות שהשירו הגרמנים ימ"ש. אותם עסקנים ברוכים הזניחו את חייהם הפרטיים ולא עשו לביתם, הלכו מבית לבית לאסוף צעירי צאן, חיזקו את ההורים השבורים, שחזרו בחוסר כל מן המחנות וטרם נתנו את לבם לחינוך צאצאיהם. בחבבו את המסירות וההשקעה שהושקעו בו, כינה הרב את בית הספר 'אם כל המוסדות' בעיר.
פעולה אחרונה למען יסודי התורה כמה שבועות לפני פטירתו
כמה סמלי הדבר שבסוף ימיו ממש, וכנראה היתה זו גם פעולתו האחרונה לצורך הכלל, עשה מעשה במסירות נפש וכמעט באפיסת כוחות, וגייס סכום של כעשרים מליון פרנק בלגיים (כחצי מליון יורו) לקופת בית הספר. ומעשה שהיה כך היה: כמה שבועות לפני פטירתו ארגנו חברי הועד של יסודי התורה דינר לטובת המוסד. הרב היה חלש ביותר, אך לא ויתר על השתתפותו (נדמה לי שמיד לאחר הדינר הובהל לבית החולים ומשם כבר לא חזר לביתו, ל"ע).
כמה ימים לפני התאריך בו נקבע הדינר, עלה רבינו לבקר את הנגיד ר' אלכסנדר היידן ע"ה אשר גם הוא שכב חולה. רבינו התחיל לצטט את דברי הפסוקים, שגם עני המתפרנס מן הצדקה חייב בצדקה ומשם הסיק שגם חולה חייב במצות ביקור חולים. בין הכי להכי נכנסו לשיחה מעניינת על דא ועל הא.
תוך כדי שיחה אומר לו רבינו: "האם יודע כב' שאני מכיר תופעה שגילו כבר מעל למאה ובכל זאת עדיין עושה פירות?" הנגיד שלא הבין בדיוק לאן הרב חותר, פקח עיניים ונתן לרב להמשיך. הרב העלה חיוך והסביר לו שהוא מתכוון ליסודי התורה, מוסד אשר נוסד לפני למעלה משני יובלות ועדיין מניב הוא פירות. ר' אלכסנדר ע"ה התרגש והבטיח במקום סכום של כעשרים מליון פרנקים בלגים. למחרת, קרא לאחד העסקנים והעביר לו במקום כמקדמה חמישה מליון פרנקים בלגיים, ובמשך זמן די סביר סילק את כל הסכום.
(מתוך מים חיים – רבי חיים קריסווירטה)