בבבא קמא (פג.) לומדת הגמרא ממה שנאמר "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות, דהיינו כ"ב אלף איש.
בתוספות שם (ד"ה שני) כ' שאין לגרוס "שני אלפים רבבות" אלא יש לגרוס "שני אלפים ורבבות", משום שלא יכול להיות שהשכינה לא שורה על פחות מ – 20 מיליון איש, דהיינו שני אלפים כפול רבבות – 10000×2000.
ומוכיח תוס' זאת שהרי במדבר לא היו כי אם שש מאות אלף איש ושרתה עליהם השכינה.
אולם בשיטה מקובצת כאן מביא מאחד הגאונים ז"ל שגרס כן "שני אלפים רבבות", ודוחה את טענת התוס' משום שרק מבן כ' עשרים שנה ומעלה היו שש מאות אלף, אולם סך כולם כולל הנשים והטף היו 20 מיליון איש.
יוצא דשיטת א' הגאונים שהביא השיטמ"ק היא ש- 20 מיליון איש יצאו ממצרים, חוץ מהערב רב.
***
ויסעו בני ישראל.. וכתב רש"י שמרעמסס לסוכות היו ק"כ מיל ובאו שם תוך שעה, שנאמר 'ואשא אתכם על כנפי נשרים'.
הפסוק שמביא רש"י ואשא אתכם וכו', הוא להלן בפ' יתרו (יט,ד) שהקב"ה אומר לישראל לפני מתן תורה "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִֹיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָֹא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".
ובתרגום יונתן שם כתב כך: "וטענית יתכון על עננין הן כעל גדפי נשרין מן פלוסין, ואובילית יתכון לאתר בית מקדשא, למעבד תמן פסחא, ובההוא ליליא אתיבת יתכון לפילוסין.
והביאור שהקב"ה אומר לישראל שבליל יציאת מצרים הטעין אותם מרעמסס על עננים כמו על כנפי נשרים והוביל אותם לבית המקדש לעשות את קרבן פסח, ובאותו לילה החזיר אותם לרעממס.
ולכאו' יוצא כאן דבר חידוש, שמשה רבינו היה בארץ ישראל, שהרי הגיע יחד עם כל ישראל למקום המקדש.
ובגמ' פסחים (קיט:) מובא שלעתיד לבוא בסעודת הצדיקים משה לא ירצה לעשות זימון משום שלא היה בארץ ישראל, יש לדייק שם את הלשון 'איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי".
שאמנם הוא היה בארץ ישראל אבל לא נכנס כדרתך הנכנסים בצורה טבעית.
נשיאת הקב"ה את ישראל על עננים אינה רק דבר ששייך לעבר, אלא אף לעתיד לבוא יתקיים זאת, כמו שמצאנו במדרש (פסיקתא רבתי א' אות ג') על הפסוק (ישעיה סו,כג) "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָֹר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'"
ומקשה המדרש איך אפשר שיבוא כל בשר לירושלים בכל חודש ובכל שבת מסוף העולם, אלא שהעבים באין וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, ואם אירע ר"ח להיות בשבת, באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר"ח, העבים טוענין אותן בהשכמה ומביאין אותן לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, והן טוענין אותם לבתיהן, ובמנחה העבים טוענין אותן לירושלים ומתפללין שם.
בס' פני מלך (מועדים פסח עמ' רמט) מביא את הפסיקתא הנ"ל ומציין על זה דבר מעניין, את תשובתו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בענין תיקון עירוב בברוקלין (שו"ת אגרות משה או"ח סי קלח קלט) תשובה שנכתבה כולה על שני סימניה וששת ענפיה בערב חג השבועות תשי"ב, ושם בסופה הוא מברך את השואל בזה"ל: "והנני ידידו מוקירו בלב ונפש ומברכו בחג שמח ובקבלת תורה בלב שלם ולזכות בחג הבא עלינו לטובה לקיים מצות ראיה חגיגה ושמחה בבית הבחירה שיבנה במהרה ע"י הגואל צדק" ע"כ.
והנה איך אפשר שהנמצא בערב שבועות בניו יורק יהא בבית הבחירה בתוך שעות לקיים ראיה וחגיגה, אם לא שעל ענן יעוף מדי שבת בשבתו ומדי רגל ורגל.
לא נמצאו פוסטים