יום שני ד' באדר ב' תשע"ט
כמה מחיצות נדרשות מדאורייתא לרשות היחיד?
לדעת רוב הפוסקים, שטח המוקף במחיצות משני צדדים מקבילים, ובצד שלישי יש בו לפחות 'לֶחִי', דהיינו, חֵפץ בגובה עשרה טפחים ובעובי כלשהו, כגון קֶרֶשׁ דק – נחשב מדאורייתא לרשות היחיד; אלא אם כן רשות הרבים עוברת בין המחיצות, שאז אין הלחי מועיל להחשיבהּ כרשות היחיד.
(ואם מוקף במחיצות משני צדדים הסמוכים זה לזה כצורת 'ר', ובצד שלישי יש לחי – נחלקו הפוסקים אם לדעה זו נחשב מדאורייתא כל השטח שכנגד כל המחיצות לרשות היחיד, או רק השטח שכנגד הלחי, ולכל היותר קו האלכסון הנמשך מקצה הלחי אל קצה המחיצה שכנגדו. ויש שנראה מדבריו שלכל הדעות אין להתיר יותר מקו האלכסון).
ויש אומרים שאינו נחשב לרשות היחיד מן התורה אלא כשמוקף במחיצות משלושה צדדים, ובצד הרביעי יש לפחות לחי. ויש המחלקים בין רשות היחיד הפתוחה לרשות הרבים, שאינה נחשבת מדאורייתא לרשות היחיד, כיון שלפעמים נכנסים בני רשות הרבים לרשות היחיד זו; לבין רשות היחיד הפתוחה ל'כרמלית', שמדאורייתא נחשבת לרשות היחיד.
[שו"ע שסג, א, משנ"ב א, ד"ה אסרו; ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]
מהו ה'פַּס' הנחשב כמחיצה רביעית לרשות היחיד?
בהמשך לאמוּר: מדרבנן – לכל הדעות, רשות היחיד המוקפת במחיצות משלושה צדדים, ובצד הרביעי פתוחה לגמרי לרשות הרבים או ל'כרמלית', אסור לטלטל חפצים בתוכה לטווח של יותר מארבע אמות; כיון שבהיותה פתוחה בצד הרביעי, היא דומה מעט לרשות הרבים, ואילו התירו את הטלטול בתוכה, היה הדבר מביא למכשול בטלטול ברשות הרבים, וכן ל'הוצאה' ממנה לרשות הרבים, ולהיפך.
אולם, כדי להתיר את הטלטול ברשות היחיד זו, אין צורך במחיצה של ממש, אלא, אם רוחב הצד הרביעי של רשות היחיד אינו עולה על עשר אמות – דַי במחיצה שרוחבה ארבעה טפחים, המכונָה 'פַּס'. ולחילופין, דַי בהעמדת שני 'לחָיַיִם' (ראה לעיל) בעובי כלשהו משני צידי הפירצה, זה כנגד זה, באופן שלא יבלוט האחד מחבירו.
ויש אומרים שאם לא העמידו את הלחיים לכתחילה לשם כך, אלא שהיתה במקום מחיצה שנפרצה ונותרו בה לחיַים אלו, אינם מועילים אלא כשרוחב כל אחד מהם טפח לפחות. ואין הלכה כדעה זו, אך יש מהפוסקים שכתב שרצוי להחמיר בדבר.
[שו"ע שסג, ב, משנ"ב ב, ג, ד, ה, ו, ח ו־י, וביה"ל ד"ה בשני, וד"ה טפח; וראה משנ"ב ז, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 5; וראה שם, 7-8]
באיזה אופן מותר לטלטל ברשות היחיד למרות שאינה מוקפת במחיצות מכל עבריה?
בהמשך לאמוּר: אם רוחב הצד הרביעי של רשות היחיד הוא יותר מעשר אמות, ויש בו פירצה שרוחבהּ יותר מעשר אמות – אף אם העומד שבצד זה מרובה על הפרוץ, אין דַי ב'פַּס' או ב'לחָיַיִם', הנזכרים לעיל, אלא יש לתקנהּ ב'צורת הפתח'. ומאידך, צורת הפתח מועילה אף כאשר אין מחיצה כלל בצד זה.
ואם יש מחיצה בצד הרביעי, אלא שיש בה פירצה, וה'פרוץ' שבהּ מרובה על ה'עומד', או שרוחב הפירצה יותר מעשר אמות – נחשב הדבר שאין מחיצה כלל. אולם, אם רוחב הצד הרביעי הוא פחות משמונה טפחים, ויש בו מחיצה באופן שהעומד שווה לפרוץ, אלא שאין ברוחב העומד ארבעה טפחים – נחשב הפרוץ כעומד, והמחיצה כשֵׁרה.
וכן אם רוחב הצד הרביעי הוא פחות מששה טפחים, ויש בו מחיצה באופן שהפרוץ מרובה על העומד, אלא שרוחב הפירצה הוא פחות משלושה טפחים; או שכל רוחבו של צד זה הוא מעט פחות משלושה טפחים, ואין בו מחיצה כלל – נחשב הפרוץ כעומד, מדין 'לבוד', והמחיצה כשֵׁרה.
[שו"ע שסג, ב, משנ"ב י-יב, ושעה"צ ד; וראה ביה"ל ד"ה כיון; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 10]