כיצד על האדם לנהוג כדי לא להכניס את עצמו בספק ברכות? • איך היא צורת אכילת הכזית? • ואיזה חלק במצה לא מצטרף לשיעור כזית? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תפ"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, שיעור כזית, יש אומרים שהוא כחצי ביצה בינונית ומביא המ"ב, עם קליפתה, ועוד מביא המ"ב, אמנם דעת הרמב"ם שהשיעור הוא כשליש ביצה, אבל לעניין דינא, במצוות דאורייתא כגון אכילת מצה, צריך להחמיר כהשיעור הגדול שהוא כחצי ביצה, ואדם חולה יכול לסמוך על הרמב"ם שהשיעור הוא כשליש ביצה, אבל במצוות דרבנן כגון מרור, יש לסמוך בדיעבד אם אכל כשליש ביצה, אבל לכתחילה, כיוון שצריך לברך על המרור, נראה שאין להקל בזה, אא"כ הוא אדם חלש וקשה לו, שיכול לסמוך במצוות דרבנן ולאכול רק כשליש ביצה, ולעניין ברכת המזון וברכה אחרונה, השיעור הוא מדברי סופרים בכזית, וספק ברכות להקל, ולכן לא יברך ברכה אחרונה עד שיידע שאכל כחצי ביצה, אבל פחות מזה, ספק ברכות להקל, ולא יברך, ולכתחילה יזהר שלא יכניס את עצמו בספק ברכות, ולכן, יאכל כחצי ביצה, שאז בוודאי חייב ברכה אחרונה, או שיאכל הרבה פחות משליש ביצה, שאז בוודאי אינו חייב בברכה אחרונה, ואומר המ"ב, לענ"ד נראה, שנכון לכתחילה שיאכל כביצה פת ולא פחות מזה, כיוון שיש בעיה עם ברכת על נטילת ידיים, שמא פחות מכביצה פת לא חייב בנט"י.
מביא המ"ב, בעיקר הדבר יש אומרים שהביצים שלנו נתקטנו בהרבה מהביצים של זמן חז"ל, דהיינו, עד חצי, נמצא א"כ שכשכתוב בשו"ע ששיעור כזית י"א דהוי כחצי ביצה, הכוונה לביצה שלימה של זמננו, ולכן, בכל מקום שהשיעור הוא כחצי ביצה, צריך לשער בכביצה של זמננו, ועיין בשערי תשובה שהכריע, שיש לחלק בזה לעניין שיעורים בין דבר שחיובו מן התורה לדבר שחיובו מדרבנן, כגון מרור בזמן הזה, ואפיקומן, וד' כוסות, מכיוון שמדרבנן אפשר להקל על השיעור הקטן, כלומר על הביצים של זמננו, נמצא לפי"ז, שבזמננו שמתחייב לאכול מצה שהיא דאורייתא, השיעור הוא כביצה.
אומר הרמ"א, יאכלנו ביחד ולא מעט מעט, ומביא המ"ב, שיש לעיין לעיל בסי' תע"ה במ"ב סוף סק"ט, ומבואר שם שהסכימו האחרונים, שצריך רק להכניס לפיו את שני הכזיתים של המצה בבת אחת, ולרסקם, אבל אינו מחויב לבלוע אותם בבת אחת, אלא מספיק שיבלע בערך כזית בבת אחת, ואח"כ יבלע את השאר, ובדיעבד אפילו את הכזית עצמו לא צריך לבלוע בבת אחת, אלא שלא ישהה מתחילת הכזית ועד סופו יותר מכדי אכילת פרס.
עוד אומר הרמ"א, האוויר שבירקות אינו מצטרף לכזית, וכך הדין באוויר של המצה, וזה הכל כשמדובר בחלל ממש, אבל אם אין חלל במצה אפילו אם היא רכה ועשויה כספוג, אינו צריך למעוך אותה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א