האם התעסקות בצרכי התנור נחשב כהתעסקות בעיסה? • מה נקרא 'התעסקות' בעיסה? • ומה הדין כאשר רואה סדקים בעיסה או שהחווירו פניה של העיסה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ט סעיף ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
לא יניחו את העיסה בלי עסק אפילו רגע אחד, ומבאר המ"ב, 'עסק' נקרא ע"י שלש אותה או מגלגל את העיסה, אבל מה שבועט ודוחק העיסה בעץ במקום אחד, לא מועיל למנוע את העיסה מלהחמיץ, כיוון שאמנם באותו מקום שבו הוא דוחק ובועט בעיסה, שם זה מונע מהעיסה להחמיץ, אבל זה לא מונע משאר המקומות שבעיסה מלהחמיץ.
אומר המ"ב, אפילו שלא עוסק בדבר אחר אלא רק בצרכי התנור, גם כן אסור לכתחילה, וצריך להסיק את התנור ולגרוף אותו מקודם, כדי שלא יהיה מצב שבו הוא יניח את העיסה עד שהתנור יהיה מוכן.
אומר השו"ע, אדם שהשהה את העיסה בלא התעסקות כדי שיעור מיל, העיסה נחשבת כחמץ, ואומר המ"ב, עצם העובדה שהעיסה שהתה בלי התעסקות כשיעור מיל, היא כבר מוגדרת כחמץ, ואפילו שלא רואים עליה סימני חימוץ, ושיעור מיל אומר השו"ע, רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה, כלומר, רביעית שעה היא 15 דקות, וחלק עשרים מן השעה הוא 3 דקות, סה"כ 18 דקות, ואם העיסה שהתה במשך 18 דקות, היא מוגדרת כחמץ.
אומר הרמ"א, גם באופן שהעיסה לא שוהה בבת אחת שיעור מיל, יש לחשוש שמא השהיות יצטרפו, וביחד יש שיעור מיל והעיסה מחמיצה, ולכן יש להזדרז ולמהר באפיית המצות, ועוד טעם שצריך להזדרז בזה הוא, שמא המקום שבו לשים את המצות הוא חם יותר, וממהר להחמיץ, ואומר המ"ב, שהסימן של שיעור מיל, הוא לסתם עיסה, אבל עיסה שנמצאת במקום חם יותר, ממהרת להחמיץ יותר.
המ"ב אומר, שישנם שתי סוגי התעסקויות, יש התעסקות גמורה שגורמת לבטל את השהייה הקודמת, כגון רידוד ולישה, ואז גם אם בסה"כ היה בשהיות השונות שיעור מיל, הם לא מצטרפות, ויש עסק שאינו גמור, כגון, ניקור, שמנקבים את העיסה, שהעסק הזה אמנם מונע את העיסה מלהחמיץ בשעת מעשה, אבל הוא לא מבטל את השהיות הקודמות, ומביא המ"ב בשם המהר"י להחמיר בכל גווני, וגם בעסק גמור, אמנם בשעת מעשה העסק מונע מהעיסה להחמיץ, אבל זה לא מבטל את השהיות הקודמות, ולכן צריך למהר ולהזדרז בעשיית המצות.
אומר השו"ע, אחרי שהתעסקו בעיסה בידיים, העיסה חמה וממהרת להחמיץ, ולכן, צריך להיזהר מאוד לאחר שערכו ורידדו את המצה, ומניחים אותה לפני המנקר, שינקר אותה מיד, ולא ישהה אותה רגע אחד בלי התעסקות, וכן לאחר הניקור יכניסו אותה מיד לתנור, והעולם לא נזהרים בזה כ"כ, ואפשר שכוונת השו"ע 'מיד', הוא לאו דווקא, אלא הכוונה שיעור מועט, אבל לכתחילה יש להיזהר שלא להניח אותה אפילו רגע אחד.
שתי עיסות שלשו אותם בשווה, אם אחת החמיצה, ובשנייה לא רואים שום סימני חימוץ, אפילו ששתיהם לא שהו שיעור מיל, מכיוון שאחת החמיצה, תולים שגם השנייה החמיצה, כיוון שהוא לש את שתיהם באותו מקום.
סדקים בעיסה, הם סימן שהעיסה החמיצה, ואומר המ"ב, אפילו שהסדקים הם לא בכל העיסה אלא בחלק ממנה, חוששים שכל העיסה החמיצה, ומי שאוכל אותה, חייב כרת, אבל אם אין בה סדק אלא הכסיפו פניה, אסורה באכילה ובהנאה, אבל אדם שאוכל אותה, פטור מכרת, ואם העיסה מוכנה להכניסה לתנור, ומתעכבים הדברים וא"א עדיין להכניס אותה, והוא חושש שמא תחמיץ, מותר לו לשבור את העיסה, ושוב יעשה אותה, ואומר המ"ב, שלא מועיל מה שהוא מעביר את ידיו על המצות ומשפשף, שזה לא נקרא 'עסק', ואדרבה זה יותר גרוע בכך שמחמם אותה בידיו, אבל גם כששובר אותה, אומר הרמ"א שטוב להיזהר לכתחילה, שמא כשמתקן אותה פעם שנייה, לא יערוך אותה יפה, ולא תהיה גוש אחד כמו שהייתה, אלא יהיו בה סדקים וכפילות, והרי מצה כפולה נוהגים לאסור, כיוון שהאש לא מגיעה לשם, ולכן אין להתחיל להעריך ולרדד את המצות, עד שיגרוף את התנור מתחילה, כדי שהמצות לא יהיו בלי עסק.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א