סיפר הרה"ג רבי אשר קובלסקי שליט"א:
היה זה בערב חג השבועות תשס"ט. אל מורי ורבי כ"ק האדמו"ר ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע נכנס יהודי מחסידיו, ותינה בעצב את כאבו ודאגתו: "רבי, לפני שנתיים לא חשתי בטוב, וירוס פתאומי תקף אותי והשבית אותי ביום חג השבועות. בשנה שעברה – שב הדבר ונשנה, ושוב מצאתי את עצמי בחג השבועות תשוש וחסר כוחות, ומוטל במיטה בעקבות וירוס מוזר…"
האיש עצר לרגע והמשיך: "עתה אני חושש מאוד, זו השנה השלישית, חוששני שאסגור 'חזקה'… גם אני רוצה להרגיש טוב בחג השבועות, לנצל את היום להתחבר לתורה. מהי, אם כן הנקודה הכי קריטית ביום הגדול הזה שאותה ממש אסור לי לפספס, ויהי מה?!" – נשא עיניים שואלות אל הרבי…
הרבי נשא אליו את עיניו הטובות ואמר: "אכן, אני מבין את צערך וכאבך, באמת יום כמו חג השבועות – חבל להחמיצו… הבה אעוץ לך עצה: "יש רגע גורלי ביום החג, יש הזדמנות פז שאסור להחמיץ – היא ברכת 'אהבה רבה'. בברכה הזו נפתחים השערים. כשאומרים אותה, זה הזמן להשתפך, להתחנן, לבקש. כל הקשיים שמפריעים ללמוד ולהתעלות, כל הבעיות והווירוסים שעוצרים אותנו מללמוד – כולם יכולים להיפתר ולהיעלם בבקשה מעומק הלב בברכה הזו…"
את הסיפור שמענו ממקור ראשון, אשר סיפר גם על הצלחת התפילה וישועתה. ואותנו הוא מלמד, כי לכולנו יש את הרגע הזה, ועלינו ללמוד לנצל אותו. "אבינו אב הרחמן" – ישתפך ליבנו בתחינה, "והאר עינינו בתורתך" – פתח לנו את השערים, הסר את המפריעים, תן לנו שכל להבין, חננו באהבת תורה ובחשקה, "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך!"
(מתוך פניני פרשת השבוע)