יהודי שחזר משווייץ, שח באוזני מחבר הספר 'אוצרות המוסר': שהיתי בבית מלון בעיר 'ברן', נכח שם גם יהודי שומר תורה ומצוות שהתארח במקום, וכמובן לא העלה על דעתו לסעוד ממאכלי המטבח הלא כשר. הוא היה מצויד עם כריכים, וכאשר סיים את סעודתו הפשוטה הוציא 'ברכון' והחל לברך ברכת המזון בכוונה.
תוך זמן קצר הבחינו בו האורחים הגויים ואחד רמז לשני לשתוק – "האיש הזה מתפלל לאלוקים!". השיחות שלהם פסקו וכל העיניים עקבו אחר היהודי שמודה לבורא עולם על סעודתו. הגויים מאוד התרגשו, הם התבטאו שזה "חזון לראות אדם מדבר הישר לבורא העולם".
סיפור שני: פעם בשבוע נהג הרה"ג רבי יחיאל יעקבזון שליט"א להיפגש עם קבוצה של נוער רחוב ולנסות לזרזף עליהם טל חיים. כמה מהם התלוננו שמאוד מפריעים להם המבטים הנוקבים שהם סופגים מהחרדי הממוצע ברחוב, מבטים נוקבים ויורדים עד תהום.
מתוך ניתוח משותף עלתה המסקנה, שמה שמפריע להם זו תחושתם ששומרי המצוות מקרינים כלפיהם עליונות. נו, כיצד ניתן לפתור זאת, הלוא מדובר בעליונות מציאותית ולא דמיונית? אז מה הפתרון, שיהפכו בעצמם לשומרים על קלה כבחמורה? נו נו, הלוואי…
בהברקה של רגע הציע להם הרב יעקובזון לקיים 'מצוות של חילונים'… מאי האי? להאיר פנים לזולת זו מצווה מן התורה, אך כזו שגם חילונים יכולים לקיים אותה. וכן הלאה, לעזור ליהודי, להיות 'מענטש' – 'בן אדם', וכו'. ואכן מאז והלאה החלה תחרות סמויה בין הצעירים כמה מצוות הם קיימו. "אני קיימתי 60 מצוות"… "אני שמונים מצוות"…
פעם אחת סיפר אחד הצעירים: ניצבתי ברמזור עם האופנוע שלי, הולך רגל חרדי נעץ בי מבט נוקב וחודר שכמעט הפך אותי לאבק. באותו רגע הרגשתי שאני חייב לחזק את עצמי עם איזו מצווה. ואז נזכרתי שיש את מצוות 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם'. חשבתי לעצמי שבכך שאני עומד כעת ברמזור אני מתכוון לקיים מצוות עשה מדאורייתא של 'ונשמרתם'. המשכתי בנסיעה ובכל עקיפה נתתי את דעתי שהיא תיעשה בזהירות הראויה, ונשמרתם! רמזור – 'ונשמרתם'! מדרכה – 'ונשמרתם'!
פתאום הרגשתי שמחה עצומה מציפה את לבי על המצוות הרבות שזכיתי לקיים. החניתי את האופנוע בבית כנסת הראשון שאיתרתי, ניגשתי להיכל ואמרתי פרק תהלים כתודה לבורא עולם שזיכה אותי על כך.
ההתרחשות הזו הייתה הארוע המכונן בחזרתו של הבחור בתשובה שלמה. גם יתר חבריו שהתמידו במשימות הללו חזרו כולם בתשובה שלמה.
*
האם אנחנו מקיימים פחות מצוות מאותו אופנוען? ודאי שלא. אז מדוע העניקה לו מצוות 'ונשמרתם' כזה כח לחולל מהפכה בחיים, ואילו אנו לא שואבים ממצוותינו כח לחולל מהפכים מן הקצה אל הקצה?
התשובה היא, שמי ששוחה בים של יהלומים מאבד את תחושת הערך. אנו מוקפים מבוקר ועד ליל ב'הרבה להם תורה ומצוות', כך שכבר קשה לנו לחוש את יקרת רוממות וחביבות כל מצוה ומצוה. דווקא מי שרחוק מהעושר הלזה חש בקלות בזוהר הבוקע מכל מצוה. אך התבוננות קלה בנקודת המבט של הרחוקים מעניקה לנו את האפשרות להתעורר, לקלוט ולהעריך את השפע הרב בו זכינו אנו וילדינו.
זה גם מה שיש ללמוד מהתבוננותם של הגויים על הסועד בבית המלון השווייצרי. הגויים לא הגזימו, אלא שדווקא מחמת ריחוקם הביעו את התחושה הטבעית והאמתית שאמורה להתעורר אצל כל אחד נוכח אדם פה בעולם הזה שמדבר עם בורא עולם שם למעלה.
פה ושם אנו מבחינים בעובדי השם שלא פסיק חוכא מפומיהו כוליה יומא. אלו הם האנשים שכמות המצוות לא מסתירה מהם את איכותן, אלא הם מעריכים ושמחים בכל מצוה ומצוה. אז פלא שהם תמיד מאושרים?
(הרב ישראל למברגר, 'מעשה למעשה', מוסף שבת קודש ואתחנן תשע"ד)