"כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא ית', אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה…" (שער הבחינה פרק ב)
אחד מבני ביתו של כ"ק האדמו"ר מנדבורנא זצ"ל סיפר: היה זה בשנה אחת עת נסע רבינו זי"ע להרים בחו"ל בשלהי דקייטא לשהות שם מספר שבועות. בקירבת מקום לעיירת הנופש מצוי מקום נפלא מפלאי הבריאה, בראש צוקי ההרים, המושך אליו ריבואות בני אדם מכל רחבי תבל.
במקום ניצב מששת ימי בראשית סלע אדיר מידות, גובהו כהר מתנשא, ובטבורו נחצב כמין חריץ לעומקו ע"י מים רבים שזורמים על גביו אלפי שנים ומחלחלים מטה מטה, עד שיצרו חתך מרהיב עין לכל אורך ועומק הצוק האדיר הזה. המקום הומה רוב שעות היום ממבקרים רבים הבאים לחזות בפלא הגדול, וניתן אף להלך בתחתית ההר בין שני גזריו המתנשאים לגובה רב מימין ומשמאל.
אחד מן המקורבים אשר טרח רבות עבור רבינו להכין עבורו את מקום המנוחה על הצד הטוב ביותר, סבר כי בוודאי יסב לרבי הנאה הביקור במקום נפלא זה, ושידלו בדברים כי כדאי לנסוע שמה להביט בנפלאות הבריאה ולשאוף מן האוויר הצלול הנושב שם. ולפי שידע שרבינו יסרב בתוקף לבקר במקום בעוד המונים מצויים שם, השתדל אצל הממונים ועלה בידו להשיג אישור כניסה מיוחד לרבינו ולפמלייתו בשעות בהן סגור האתר למבקרים.
אחרי שידולים נתרצה רבינו ויצא לנסוע למקום. כל המלווים שהצטרפו לרבינו עצרו את נשימתם מהתפעמות שעה שלנגד עיניהם נגלה המראה בכל אדירותו, וככל שקרבו יותר כן גדלה והלכה ההתפעלות מן המחזה העצום של צוק הרים אדיר מימדים המתיז סילונות של מים מגובה עצום אל פי התהום שתחתיו.
אולם מה עשה רבינו באותה שעה שעיני כולם היו רתוקות אל הפלא מבלי יכולת להסיר את עיניהם? הרבי הציץ במחזה בזווית עינו, ומיד שלף מחיקו סידור קטן שהיה עימו, פתחו והחל לקרוא מתוכו ברוב רגש את תיבות המזמור 'ברכי נפשי את ה', ה' אלוקי גדלת מאד'… היה ניכר בעליל כי הרבי אינו מבחין בדבר מהסובב אותו, וכל כולו שקוע בתיבות המזמור הנאמרות על ידו בעמקות גדולה ומתוך שבח ושמחת לבב.
זמן רב היה הרבי שקוע בפסוקי המזמור, וכאשר סיים את תיבותיו 'ברכי נפשי את ה' הללוי-ה', סגר את הסידור ונפנה לצאת מן המקום ולשוב אל האכסניה.
(גיליון נדברה נא – תשע"ה)