– "לפניכם סיפור מיוחד ששמעתי מפי בעל המעשה, שהוא כיום רב נכבד ומנהיג עדה. בשעתו למד בישיבת טשעבין ובלילות היה לו שיעור קבוע עם הגאון הצדיק הנודע רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל שהיה ר"מ בישיבה. הם למדו יחד "תשובות רבי עקיבא איגר". הרב היה נח אז ואומר את לשון התשובה בעל פה ככתבה וכלשונה…
פעם אחת ביום ראשון בלילה , נזכר הבחור ששכח לצאת חובת הבדלה במוצאי שבת. כבר היה מאוחר בלילה ולא היה יכול להשיג יין. כשאמר את הדברים לרבו אמר לו כהלכה, שיבדיל מחר אחר התפילה.
לאחר רגעים מספר שאל אותו רבי אברהם אם יש לו קביעות ללמוד לפני תפילת שחרית. הלה ענה בחיוב. "ואתה שותה קפה אז?" שאל הרב. "כן" היתה התשובה. "זה כבר משהו אחר.. הרי לפני הבדלה לא תוכל לשתות קפה. הלימוד בבוקר לא יהיה באותה רמה, בלי השתיה המעוררת שאתה רגיל לה.. צריך לטכס עיצה שתוכל להבדיל עוד הלילה…" בזריזות האופיינית ניגש הגאון לבצע זאת תיכף ומיד…
הוא נזכר שיש לו תלמיד אברך שגר בשכנות לישיבה ומאריך בתלמודו בלילות. הוא החליט לעלות אליו ולבקש ממנו אם יש לו יין. וכך צעדו יחדיו הרב והבחור באישון לילה לעבר מגורי האברך. כשהגיעו לבית אמר הרב למלוהו, שהוא רוצה לעלות לדירה לבד. הוא לא רצה שיתבייש הבחור בגלל הבדלה לאור ב'… התלמיד עמד בחדר מדרגות ושמע את רבי אברהם דופק על הדלת בעדינות. האברך יצא והופתע לראות את רבו הגאון עומד לפניו. וכאן פנה רבי אברהם במשאלתו: "כלתה נפשי למיץ ענבים- – – ". האברך שמח שבידו להחיות את נפש רבו, בשמחה נתן לו את הקנקן וכך חזרו הרב והתלמיד אל הישיבה מצוידים ביין הבדלה…
פגשתי את האיש וזכרון סיפורו זה מלבב אותי עד היום. כלתה נפשי למיץ ענבים… גאון התורה והחסד לא שינה בדיבורו! באמת כלתה נפשו לכך! בכל ליבו השתוקק להיטיב עם תלמידו והעניק לו חביבות ואהבה. להשיג לו יין שיכול לקיים מצווה בהקדם, נכסף היה שיוכל הלה ללמוד מחר בבוקר מתוך יישוב הדעת… לא היה אכפת לו שיחשוב בעל הבית שהוא בעצמו זקוק לכך לצמאונו. הוא באמת היה צמא מאוד, צמא ליראת ה' ולקיים מצוותיו מתוך הטבה גוברת.. חשק המצוות וקיום רצון ה' בער בו עד כלות הנפש. אה! כלתה נפשי למיץ ענבים…
והרי פַּן נוסף בתהלוכותיו של אותו גאון, הדקדוק בהלכה במחושב בכל צד ואופן. כשחזרו הרב ותלמידו יחד לחדר, חיפש לו הבחור כוס להבדלה. לכוס "חד פעמית" שהיתה לו שם לא התרצה הגאון. שוב חפשו ומצאו כוס גדולה של זכוכית. הבחור שפך את היין לתוך הכוס, אלא שלא הספיק היין אלא למלאות חלק מן הכוס.
מה עושים עכשיו? השעה כבר היתה מאוחרת מאוד. כבר לקחו את היין מן השכן ב"כלתה נפשי". ברם, הגאון לא איבד עשתונות. בין רגע פתח את המקרר הוציא פרי-ירק, חילקו לשניים והכניס חלק אחד עד שנמלאה ושוב פנה אל התלמיד כעת אתה יכול להבדיל כהלכה…
(מתוך תוספת לגליון המודיע ה' באייר תשע"ח)