יום שני ט"ז בטבת תש"פ
כלי ש'נבלעו' בו אֵדֵי מאכל חלבי - האם מותר לבשל בו בשר?
כלל הוא בהלכות איסור והיתר, שֶׁאֵדֵי תבשיל לח דינם כדין התבשיל עצמו; ולכן, לדוגמה, כלי שבָּלע אֵדֵי תבשיל חלבי, אסור לבשל בו בשר.
אולם, לגבי מאכל יבש וחם, כגון לחם בשעת אפייתו – נחלקו הפוסקים אם דין האדים כדין המאכל; ויש שהחמיר רק בנוגע לאיסור חמץ, ולא בנוגע לאיסורים אחרים, כגון 'בשר בחלב'.
ויש אומרים שלדעת הרמ"א יש להחמיר בכך רק כאשר הכלי קרוב מאד למאכל החם, משום שאז נבלעים בו מעט אדים, אך אם הוא רחוק ממנו, אין להחמיר בכך אלא אם כן ידוע שהכלי 'הזיע' מאֵדי המאכל החם. וכן נקטו פוסקי זמננו.
[משנ"ב תנא, פה; ביאורים ומוספים דרשו, 74]
העברת טעם מכלי לכלי על ידי חיתוך מאכל חריף
סכין שחתכו בה בשר המעורב בבצל, אשר נחתך לפני כן בסכין של חמץ – אסור להשתמש בה בפסח ללא הגעלה, כיון שטעם החמץ הבלוע בסכין החמץ נבלע בבצל בכוח השילוב של החריפות והחיתוך, ובכוח זה גם עובר הטעם מהבצל אל סכין הבשר.
וכן לענין 'בשר בחלב': סכין בשרית שחתכו בה תבלין או מאכל חריף, כגון 'זנגביל' (ג'ינג'ר), ואחר כך ריסקו את הדבר החריף במדוֹכה – טעם הבשר שבלע הדבר החריף מהסכין, נבלע במדוֹכה, וכשדכים בה לאחר מכן תבלין אחר, התבלין בולע אף הוא מטעם הבשר הבלוע במדוֹכה, ואסור לתבל בו מאכל חלבי.
[משנ"ב תנא, צ; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 77]
כיצד ניתן להכשיר מדוֹכת תבלינים מחמץ?
מדוֹכה שדכו בה מאכל או תבלין חריף יחד עם פירורי לחם – לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירה בהגעלה. ולדעת הרמ"א, מדוֹכה שניתן להכשירה ב'ליבון', יש להכשירהּ ב'ליבון קל' (ראה במקורות). ומדוֹכה של עץ, שלא ניתן ללבנהּ, ויש בהּ חריצים אשר יתכן שנותרו בתוכם שאריות מהחומרים שנידוכו בה – יש לקלף את שכבתה החיצונית, ולאחר מכן להגעילהּ.
ואף מדוֹכה שלא דכים בה חמץ, טעונה הגעלה, מפני החשש שבמשך השנה התערב פירור חמץ בתבלין הנידוך בה, ובכוח חריפות התבלין והדיכה, נבלע טעם החמץ במדוֹכה. ואף כשהגעילוה - ראוי לכתחילה לדוך בה את התבלינים המיועדים לפסח לפני החג.
[שו"ע תנא, טז, ומשנ"ב פו ו־צ]