הרה"ח אהרן כהן
חג המצות פורס את כנפיו, כל יהודי חש ומרגיש את 'זמן חירותנו'. עד כמה אנו גבוהים ומרוממים יותר מכל ה'גשמיות' וה'עולם הזה' בו אנו מסובבים ושקועים בתוכו בימות השנה כמרור בחרוסת. אך מה שבטוח שמאות ואלפי חברי מסגרת 'קניין ש"ס' מרגישים זאת באופן הכי מוחשי וממשי. אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. חברי לגיונו של מלך משתתפי המסגרת הייחודית 'קניין ש"ס' ההולכים ומתכוננים בימים אלו ברגש ובצהלה ליום הגדול ל' ניסן, בו יזכו לעמוד בכור המבחן הרביעי במסגרת 'קניין ש"ס' ולסכם בכתב 840 דפי הגמרא הראשונים מהש"ס.
די בקלות אפשר לראות ולהבחין בכל מקום במובחרים בעם הזוכים להתקדם במעלות לימוד וידיעת הש"ס כולה. כשביתר פירוט ולהפנמת ההיקף נזכיר שמדובר על מבחן מיוחד וכולל על המסכתות דלהלן; ברכות, שבת, עירובין, פסחים, שקלים (ירושלמי), יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, וכן גם חלק מיבמות עד דף מז:, כך שדי מובן למה תראו אותם בערב החג ובלילות חול המועד שניתנו לעסוק בתורה יושבים ומתענגים בשינון וחזרות מאות הדפים ברוב אושר וסיפוק שרק ידיעת התורה יכולה להביא ולמלא בהם את נפש האדם השוקקה להתענג על השם ועל תורתו.
בימים אלו, סמוך ונראה למבחן ההולך ומתקרב, פנינו לשיחה עם הרה"ג שאול ריינר שליט"א מחשובי הלומדים והיודעים בעיר אשדוד שלצד היותו מלמד מומחה ומחנך בתלמוד תורה 'חכמת שלמה-חסידי' בירושלים, הולך ומתעלה ב'קניין ש"ס' להבין ולהשכיל ממנו כ'חכם מה הוא אומר'. מה הגישה הכדאית והמומלצת בכל עניין המבחנים, ואיך מצליחים לעשות את זה למעשה. לקרוא ולהחכים.
- מתי התחלת ולמה?
ברוך השם, פותח הרב ריינר. כבר במחזור הקודם זכיתי ללמוד ה'דף היומי' ואף רציתי והשקעתי לזכות לדעת את הלימוד, אך בתחילת המחזור הנוכחי בהפקת לקחים אישית וכנה, הבנתי והפנמתי, שבאם אני רוצה אכן לזכות 'לדעת' את הלימוד על בריו, אני חייב להשתתף במסגרת מבחנים מדרבנת. כה, הצטרפתי להיבחן על הלימוד החודשי.
- ואז הצטרפת גם למסגרות המבחנים המסכמים?
האמת, מציין הוא בענוות חן, לקראת המבחן המסכם הראשון על מאה ועשרים דף לא הספקתי להתכונן כראוי וכבר חשבתי שלא לעשות המבחן, אבל אז החלטתי, שאסור לי לזלזל במאמץ שהשקעתי בעצם הלימוד והשינון בחודש הלימוד וכן ניגשתי למבחן, וברוך השם ראיתי שיחסית די ידעתי והצלחתי…
- וכך החלטת לקפוץ למים התורניים למסגרת הנעלה 'קניין ש"ס?
כן ולא. נשמע הוא מחויך. לרגע לא חשבתי להתקדם למסגרת 'קניין ש"ס'. זה כבר באמת גדול עלי, אמרתי לעצמי. גם אין לי כל כך הרבה שעות ביממה. ברוך השם אני מלמד בתלמוד תורה ואני כבר מחתן ילדים. אך אז בסייעתא דשמיא זכינו וארגון 'תלמודו בידו' המדרבן אצלנו בקהילת בעלזא להיבחן ולהתקדם בידיעת התורה ארגנו כנסים למשתתפי ה'מבחן המסכם בדרשו' על 120 הדפים הראשונים, ושם בעצם העבירו את המסר הקליט; כפי שלא חשבתם שתוכלו להיבחן על 120, כך אתם לא יכולים לדעת, מה עוד אתם יכולים… עד שתנסו. וכך הגעתי למסקנא, אני ממשיך להתקדם…
- בכל זאת, אנו מתעקשים להבין, זה לא מפחיד?
הכל תלוי מה הגישה לכל עניין המבחנים על הלימוד. מפתיע אותי הרב ריינר, כשהוא פותח צהר למבט האישי שלו, שבזכות זה הוא לא נכשל אלא רק ממשיך ומתקדם.
לרוב האנשים, מציין הרב ריינר בנועם, הגישה למבחנים הוא פחד מהכישלון וזה בעצם מה שחוסם אותם לגשת ולהצליח, כי הרי אף אחד לא אוהב להיכשל. ועדיין לא הזכרתי אלו שחקוק להם ה'טעם' מהמבחנים בימי הנעורים…
- נו, אז מה הפיתרון? מבקשים אנו לשמוע.
פשוט להחליף דיסק. זה לא כל כך קשה. ממהר הוא להרגיע כבעל ניסיון מאושר. אם בעבר עשינו מבחנים בגלל המשגיח/המגיד שיעור/ההורים, ואז אכן היה לנו לחץ שלא להיכשל וכדומה. כעת מדובר על משהו אחר לגמרי. מטרת המבחן, הינו אך ורק מטרה אישית שלי; שאני אזכה להוסיף ולהתקדם בידיעת הלימוד.
- אבל איך נעלם כאן הפחד מהכישלון? מבקשים אנו להרחיב.
ראית פעם מישהו מתעמל על 'מתקן כושר'?! משיב הוא בשאלה רטורית. כל אלו שמכל סיבה מתעמלים על מתקני כושר משלמים יותר כסף שיהיה להם מכשיר עם 'צג' שסופר את ירידת הקלוריות. וזאת, מהסיבה הפשוטה, הם רוצים לראות מול העיניים את ההתקדמות..
להבדיל בין חול לקודש. ממשיך הוא בלהט; אני זוכה ולומד את הדפים כסדר, לצד סדרי הסיכום שינון והחזרות, כשאני ניגש למבחן, אני פשוט ניגש לצג שכותב לי, כמה התקדמת. כמה אתה כבר יכול. באם אני מצליח כראוי, אני מקבל דרבון להמשיך, ובאם לא, אני מיד בודק וקולט איפוא לא השקעתי מספיק, ובחודש הבא בסייעתא דשמיא חוזר ועולה במשקל ידיעת הלימוד.
זאת ועוד, חוזר הוא מדגיש. הלומד הזוכה ומשתתף בבחינות, כל הלימוד שלו מתרומם לאטמוספרה אחרת. כל הלימוד נעשה במחשבה ובתוכניות; איך מתקדמים מכאן עוד, איך מוסיפים בידיעה, בכמות הלימוד ובאיכות ההבנה והזיכרון. ברוך השם אני מרגיש זאת על עצמי ובשרי, לצד עדויות חברים נלהבים הזוכים ונהנים מההרגשה בכל חודש מחדש.
- בכל זאת, איך מצליחים לשנות את הגישה וללכת להיבחן בפעם הראשונה?
בכל מבחן שאני ניגש, אני חושב לעצמי. שרק עכשיו אני נבחן. לא יודע מה יהיה בהמשך. כך שחלק גדול ממחושבות הכשילון, שאולי לא אצליח במסכתות הקשים או כשיהיה אלפי דפים ביחד וכדומה. כל זה לא רלוונטי, אני עכשיו נבחן על הלימוד של החודש, או במסגרת 'קניין ש"ס' על סכום הדפים של עכשיו.
לצד זה, מוסיף הוא ומציין. כדאי לזכור, שלא הציון זה מה שקובע, זה אכן מדרבן ומכוון להשקיע יותר וכדומה, אך לא יותר מזה. בעבר נשמע הוא מתחייך, רבי אריה לייב בנו של מרן ה'חפץ חיים' מביא ברשימותיו על אביו. שבימי נערותו הגיע אליו אחד והשמיע בפניו עלילות על יהודי. בתגובה המשיל לו ה'חפץ חיים' שבעבר עד שהודפס הש"ס במהדורת 'וילנא' המתוקן, היה נפוץ הש"ס מהדורת 'זולצבאך' שהיו שם טעיות דפוס. היעלה על הדעת שלמהדורת 'זולצבאך' אין קדושה והיא לא חייבת בגניזה?! כך גם, הסביר ה'חפץ חיים', אפילו באם נכון ויהודי עושה טעיות, עדיין הוא קדוש ואסור לדבר עליו.
לעניינינו מגביר הרב ריינר את קולו. כל מבחן אפילו כזה שיש בו ציון לא יודע מה, עדיין הוא חייב בגניזה, ואסור לזלזל בזה.
אשית, מוסיף הוא ומשתף; בהתחלה במבחנים החודשיים, לא היו לי כאלו ציונים מוצלחים, אך אפילו הכי, המשכתי והצטרפתי למבחנים המסכמים ול'קניין ש"ס', כשברוך השם המציאות מוכיחה ש'עם האוכל בא התיאבון' כשהציונים רק משתפרים ומתחזקים כי כאמור המבחנים הם כלי עזר יעיל ללמוד להבין ולזכור.
- איך אתה מתכונן למבחנים?
במשך הזמן, בעקבות השתתפותי במבחנים, מצאתי את עצמי מפנים את טעם ההלכה המובא ב'אבדורהם' בעניין העברת הסדרה 'שניים מקרא ואחד תרגום' שאולי הסיבה שלא מספיק רק קריאת התורה לבד, הוא, כי הרבה פעמים בפעם הראשונה לא קולטים ומפנימים את הפרשה כראוי. כך גם בלימוד הגמרא, בדרך כלל לא מצליחים לקלוט ולהבין את הגמרא בלימוד ראשוני.
לכך בסייעתא דשמיא אני נוהג כיום, שאחר לימוד ה'דף היומי', אני ממשיך ולומד את ה'דף' של מחר כשלש פעמים באופן קצת מהיר כהכנה למחרת. כך בכל יום, כשאני מגיע ללמוד, לרוב כבר קלטתי את מהלך הגמרא והסוגייה, ואז ברוב הנאה אני עובר ברוגע ולמד את הדף בהבנה. בהמשך, כפי ששמעתי פעם, שה'חזון איש' כשהיה חזור עם הבחורים גמרות שכבר ידעו היה חוזר על דברי הגמרא בלבד, כך שיוכלו לחזור מהר. כך, אני מוסיף ומשקיע לעבור כסדר על דפי סיכום תמצית הש"ס/הדף לצד לימוד-מהיר בתוך הגמרא באם אני מרגיש שזה עדיין לא ברור ומחוור לי מספיק.
- כמלמד ומחנך מה הוסיף לך הצטרפותך להיבחן כסדר?
בהחלט. מסכים ומרחיב הרב ריינר, אחד מהמעלות בהשתתפות במבחנים הוא; שהרי, כל אחד לפי מהלך מוחו מבין וקולט משהו אחר מהר. ישנם כאלו שמתחברים יותר לגמרות עם חישובים וחשבונות, אחרים דווקא קולטים מהר הסוגיות התלויים בסברות ולומדע'ס. כך או כך, לפעמים זה גורם שלא שמים לפרטים האחרים, אך כשנבחנים ונתקלים במשהו שלא מונח בזיכרון, זה גורם להבא, לשום לב לכל פרט ועניין.
כך גם אני משתדל מאוד להעביר לתלמידים היקרים את הגישה לעניין המבחנים, שזה כלי עזר יעיל. כשאני מלמד ומכוון אותם להסתכל וללמוד מתוצאות המבחנים, איך להשתפר לעתיד. כשברוך השם. זה מצליח ומוסיף הרבה לתלמידים. מציין הוא בסיפוק.
- דברי תורה צריכים חיזוק בכל יום. איך מצליחים בזה?
הגמרא בסוטה לו: מציינת שבשעת הניסיון של יוסף הצדיק "באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם?!"… כשלומדים ה'דף היומי' ומי מדבר כשזוכים ונבחנים בכל חודש, יחסית, קל מאוד, להתגבר ולשמור על העקביות. הרי איזה הרגשה תהיה לנו כשכולם יסיימו את הש"ס, ונדע שבעצם אנו כמעט אותו דבר, אך חסר לנו שלש דפים… או חודש אחד שלא נבחנו… רצונך שימחה שמך מביניהם?!
כמובן, ממהר הוא להדגיש; עיקר העיקרים תלוי בתפילה, כנודע מכל הספרים שהצלחה בתורה תלוי מאוד בתפילה להשם יתברך שאכן נזכה ללמוד ודלעת את דברי תורתנו הקדושה.
- מה אתה משיב לחבר/מכר המתעניין אצלך על הצטרפות למסגרת מבחנים וכדומה?
אין הרבה מה לומר. נשמע הרב ריינר מאושר. טעמו וראו כי טוב. כל מי שמצטרף ומרגיש בעצמו את ההנאה והסיפוק עם הטעם הערב של ידיעת הלימוד, מוסיף הוא וממשיך. צריך פשוט לנסות.
תודה להרב אברהם צבי ווייס על עזרתו בשיחה המחכמת.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected]