הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה – מודיעין עילית
מובא במסכת בבא בתרא דף נז: "ועוצם עיניו מראות ברע אמר רבי חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה". ומבארת הגמרא שאם יש לו דרך אחרת לעבור בה במקום שאין נשים, ועובר במקום שהנשים מכבסות על שפת הנהר – הרי הוא רשע. ואם אין לו דרך אחרת, הרי הוא אנוס. א"כ על מי נאמר שיש מעלה שעוצם עיניו? ומפרשת הגמרא שהכוונה למי שעובר בחוף הנהר כשאין לו אפשרות אחרת. ודוחק את עצמו לעצום עיניו ולהטות עיניו לכיוון אחר.
ופי' רשב"ם שאם יש לו דרך אחרת – נקרא רשע, גם כשעובר בעצימת עיניים כאן, שצריך להרחיק מן הכיעור. וכשאין דרך אחרת, אף אם אינו עוצם עיניו, ועל כרחו מסתכל דרך הליכתו – אין לו איסור, כיון שהוא אנוס ואינו מתכוון. אכן הרמ"ה פי' דכשיש דרך אחרת נקרא רשע, כיון שמסתכל ורואה את הנשים ואינו עוצם עיניו. וכשאין דרך אחרת – אנוס הוא שאינו יכול ללכת בעצימת עיניים שלא יכשל בשפת הנהר, ותירצה הגמ' שיש לו לאנוס עצמו ולסכן את עצמו כדי שלא להסתכל בנשים.
ללכת לחוף ים כשר
האגרות משה (חלק אה"ע א' סי' נ"ו ) כתב, דכשאין דרך אחרת, שהתירו ללכת שם מיידי כשיש לו צורך כגון לפרנסתו, אבל ההולך רק לטייל – אסור לו, שמא יבוא לידי הרהור. לפי"ז, יש לאסור ללכת לחוף ים, כאשר יש שם מראות אסורות, או כשיש בדרך אל הים מראות לא טהורות השם ישמרנו. וע"ש שהאריך בזה.
ובאמת, שהדבר סכנה רוחנית ממש. שאם בגמ' דברו כשמגלים קצת מהיד והרגל, כאשר מגלים מקומות הצנועים יותר – ודאי כל בר דעת יחוש לנפשו שלא יטמא בהם. ואין להכנס לדון אם יש חוף כשר אחר או אם הוא רחוק. שאיזהו שוטה יאבד כל מעלתו בעבור הנאת שעה אחת.
השגחה במאפיית מצות
כמו כן יש להוסיף, כאשר מהדרים באפיית מצות והולכים להשגיח במאפיית מצות "חבורה" ויש נשים שמרדדות את הבצק משלב שאחר הלישה, עד שמוכנות לאפייה. וכפי המבואר בשו"ע חו"מ סי' שצ"ג ס"ג אין דרך גברים להיות במקום שנשים לשות. ואי אפשר להשגיח על הנשים בשעה שמרדדות שלא ישהו את העיסות ויסלקו את הפרורים ששהו. לכן ראוי למנות אשת אחד מבני החבורה שתשגיח במקום הנשים.
הנאה הבאה מאליה מעבודה זרה
החכמת אדם (כלל פ"ד סט"ז) כתב, שהעובר במקום שיש שירים של עבודה זרה צריך לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו, שלא יהנה מקול ומראה וריח של עבודה זרה. ומקורו מהש"ך (סי' קמ"ב ס"ק ל"ד).
והחפץ חיים (כלל ו' סעיף ה' סק"ד) נחלק עליו והוכיח מהסוגיא בפסחים, שהנאה הבאה לאדם מאליה ואינו מתכוון ליהנות – מותרת. וביאר דברי הש"ך, שכאשר הולך למקום כזה צריך שתהיה לו אפשרות לא ליהנות, ובזה נחשב שבא מאליו ואין הליכתו נחשבת פעולה ליהנות מעבודה זרה כיון שכשהולך, בידו שלא להנות.
והקשה החפץ חיים לפי"ז, למה הגמ' אומרת שכשהנשים עומדות על הכביסה, חייב לעצום עיניו, עכ"פ כשיש לו דרך אחרת. הרי זו הנאה שבאה מאליה? ומבואר בגמ' בפסחים שמותר בזה. וכתב החפץ חיים שחכמינו החמירו בעריות יותר, פן יתגבר עליו יצרו ויבוא ח"ו להרהר ע"י ראייתו.
להריח פת חמה בפסח בדרך לכותל המערבי
כל זה נוגע למעשה בהלכות פסח, אם עובר ליד מאפיה של ערבים, בירושלים העתיקה בדרך לכותל המערבי, ומריח פת חמה של גוי, (שהרי גם חמץ של גוי אסור בהנאה בפסח), ועי' באור הלכה ריש סימן תמ"ג, שאוסר להריח פת חמה של גוי, א"כ להחכמת אדם שיצטרך לסתום נחיריו שלא יריח חמץ, ולשיטת החפץ חיים הולך כדרכו ובלבד שלא יתכוון להריח.
שמיעת לשון הרע כשאינו מתכוון
עוד כתב החפץ חיים שם להקל בדין שמיעת לשון הרע, כשיושב בחבורת אנשים והתחילו לדבר לשוה"ר ואינו רוצה בזה, וקשה לו לסתום אזניו מפני שילעגו עליו, מותר להמשיך ללכת בתנאי שאינו רוצה לשמוע, ומקבל על עצמו שלא להאמין לדבריהם ע"ש עוד פרטי דינים.
עתה נסכם פרטי הדינים:
- הליכה לחוף ים – אסור ללכת לחוף ים, כאשר יש בדרך מראות לא טהורות, גם כשאין חוף אחר כשר, אין היתר לצורך טיול, כפי שכתב האגרות משה.
- השגחה על אפיית מצות בעובדות נשים – תתבצע ע"י אישה, כיון שאיש אינו יכול להסתכל בנשים בשעת לישה.
- הנאה מע"ז – הנאה מריח, שיר ויופי של עבודה זרה, דעת החכמת אדם שמחויב לסתום אזניו ונחיריו, ולעצום עיניו שלא יהנה, ודעת החפץ חיים שאם אינו מתכוון – מותר גם כשאינו עוצם עיניו.
- להריח חמץ בפסח – העובר ליד מאפיה בפסח, תלוי במחלוקת החכמת אדם והחפץ חיים אם צריך לסתום נחיריו.
- שמיעת לשון הרע – כשמשיחים לאחר שנתיישב במקום – מן הדין מותר לו להשאר ובלבד שלא יאמין ולא יתכוון לשמוע.