אדם המתפלל מעריב עם ציבור המתפללים מבעוד יום כיצד ינהג לעניין ספירת העומר ? • האם מותר לספור ספירת העומר לפני תפילת מעריב? • ומאימתי אסור לאכול לפני ספירת העומר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תפ"ט סעיפים ג – ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, אדם המתפלל עם הציבור מבעוד יום, מונה עמהם בלי ברכה, ואם יזכור בלילה, יברך ויספור, ומדברי המ"ב מבואר, שמדובר באדם המתפלל עם ציבור שסופר ספירת העומר באותו יום, ועל כך אומר השו"ע, שאע"פ שאותו אדם רוצה לספור בהידור בלילה בצאת הכוכבים, בכ"ז כאשר הוא מתפלל עם ציבור שסופר מבעוד יום, ימנה עמהם ספירת העומר בלי ברכה, שמא ישכח ולא יספור בלילה, ובשעה שסופר עמהם, יחשוב בליבו, שאם בסופו של דבר הוא יזכור ויספור משחשיכה, הוא מתכוון שלא לצאת יד"ח ספירת העומר בספירה שהוא סופר עכשיו, ואז הוא יוכל לחזור ולספור שוב ספירת העומר בלילה בברכה.
אומר הרמ"א, כאשר ענה אמן על ברכת הקהל, אם הייתה דעתו שלא לצאת בספירת העומר, יכול לחזור שוב ולברך לספור בלילה בהידור, אבל בסתמא כשלא כיוון כך, אומר המ"ב, שאינו יכול לחזור ולספור בלילה שוב, ואע"פ שמצוות צריכות כוונה, וא"כ מדוע צריך לכוון להדיא שהוא לא רוצה לצאת יד"ח בברכת הקהל, הרי מספיק שהוא לא מכוון כן לצאת יד"ח ספירת העומר, שזה עצמו כבר סיבה שהוא לא יצא יד"ח ? אומר המ"ב, אין הכי נמי, אבל מכיוון שמדובר כאן בעניין שקשור לברכה, בזה אנו מחמירים, וחוששים לשיטות הסוברות שמצוות אינם צריכות כוונה, וכל עוד שהוא לא מכוון להדיא שלא לצאת, הוא יוצא, ואינו יכול לספור שוב בברכה, ומוסיף המ"ב, אפילו אם ספר מבעוד יום לאחר שכבר קיבל שבת, בכ"ז יברך ויספור בלילה, כיוון שלא רצה לצאת במה שספר עמהם בבין השמשות.
כתבו האחרונים, אם יצאו הכוכבים, מותר לו לספור ואפילו אם לא התפלל ערבית, ואפילו במוצ"ש, כיוון שלילה הוא לכל עניין.
אדם השואל את חבירו, כמה ימים היום בעומר, לא יאמר לו את המניין של היום, שאם יאמר לו את המניין של היום, הוא לא יוכל אח"כ לחזור ולספור בברכה, כיוון שכבר יצא יד"ח, אלא יאמר לו, אתמול היה כך וכך, ואומר המ"ב, אע"פ שמצוות צריכות כוונה והרי לא מתכוון לצאת בזה יד"ח המצוה, בכ"ז כיוון שיש צד לומר שמצוות אין צריכות כוונה, לכן חוששים לעניין ברכה, שלא יאמר לו היום כך וכך אע"פ שאינו מכוון לצאת יד"ח, ובכ"ז אומר המ"ב, שאם לא אמר לו 'היום', אלא אמר לו רק את המספר בעלמא, הדין הוא, שהוא לא יצא כך יד"ח, ויכול לחזור ולמנות בברכה, וכן אם כיוון בהדיא שלא לצאת בזה יד"ח, יכול לענות לחברו כמה ימים היום בעומר.
עוד אומר המ"ב, אם מדובר בזמן כזה שהגיעו למניין שבועות, ואמר לו רק את מספר הימים ללא שבועות, יכול לחזור אח"כ ולספור בברכה, אבל אם לא אמר לו 'בעומר', זה לא מעכב.
אומר הרמ"א, כשהגיע זמן ספירת העומר, אסורים לאכול עד שיספור, ואומר המ"ב, אפילו אם כבר קראו ק"ש והתפללו ערבית, מחמת ספירת העומר אסור לאכול משהגיע צאת הכוכבים, וכבר מחצי שעה קודם אסור לאכול, אא"כ יש שמש המזכיר על ספירת העומר, שבאופן כזה אפשר לסמוך על השמש, ולהתחיל לאכול קודם זמן ספירת העומר.
אסור גם להתחיל מלאכה כשהגיע זמן הספירה, ואם התחיל, פוסק וסופר, והיינו למ"ד שספירת העומר בזמן הזה דאורייתא, אבל אם ספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, גם אם התחיל באיסור, א"צ לפסוק, ויכול לגמור את אכילתו, ויש מהאחרונים שכתבו, שלכן חשש הרמ"א להחמיר כהדעה שספירת העומר דאורייתא, ולכן, אם התחיל לאכול באיסור, צריך להפסיק ולספור, כיוון שזה דבר שאין בו טורח כלל, ואם התחיל לאכול קודם חצי שעה שלפני הזמן, גומר אכילתו, וסופר אח"כ.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א